עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

זה פשוט להיתקע "בעולם האמיתי המוכר, פלסטי ודיגטאלי...ובעיקר בטוח" אני ואישתי חברתי, אהובתי ואם ילדי החלטנו למשוך "אנדברקס" ולעזוב את הכל ולצאת ולעשות טיול חוצה יבשת אמריקה לא!! לא מחוף לחוף....אלה את הדבר האמיתי... מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי...חלום שמכונן בראשנו כבר עשרות בשנים ....תישארו איתנו אנו נחלוק אתכם מחשבות תמונות תובנות שירים ומערכונים...אז יאללה בואו נצא להרפתקה...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

פרק 12: בו יסופר מעלילותנו המסע ההרצה לברל'ה

10/03/2016 23:12
אריה וחוה זלי
טיולים, ארהב, קמפינג, טאוס

זהו הגיע הזמן לזוז... חיברנו הקמפר לרכב לא ידעתי שיש קיט התקנה מיוחד אבל למדתי את סודות הקמפרים והשיעור עלה לי זוזים מוזהבים נוספים ,יום שלישי בבוקר יצאנו מביתם של רון וליאור שנמצאים במקסיקו העברנו את מפתחות הבית לדנה חברתם הטובה והפלגנו לדרכנו.....

הכיוון הוא לקניונים הגדולים בדרום מערב ארה"ב במדינות נבדה, אריזונה, קליפורניה ויוטה ולא נשכח את טאוס ניו מקסיקו, שחוה ממש מאוהבת בבתי האדמה והבניה האקלוגית שבמקום. בסיבוב זה נעשה הכרות עם הציוד  והרכב שלנו נראה שהכל תקיןו שאנו מסתדרים איתו...נחזור בעוד שבועיים לרון וליאור... נסדר את מה שצריך, קצת עם הנכדים ונעלה צפונה לכיוון אלסקה לאורך החוף המערבי...יום ראשון נסיעה לקליפורניה על פי מסלול שהכין לי מראש אלון (המוזכר לטוב בפרקים הקודמים) חצייה של המוהבי מדבר חם אך כרגע לא לוהט שעה של נסיעה שרק רכבים מעטים עוברים על פנינו. באמצע האזור תחנת רכבת מפוארת מהמאה ה-19 בצומת דרכים שנקראת KELSO חור נידח עם גרוטאות רכבת רכב ועץ כמיטב המסורת האמריקאית. עד היום קיים במקום כפר של גיבוב בתים פשוטים ששייך לקו הרכבת היוניון-פסיפיק. תחנת הרכבת שוחזרה ומשמשת אתר לאומי הכניסה ללא תשלום. המקום נראה כמו שעוד דקה תכנס הרכבת לתחנה, משרד המנהל משרד הטלגרף מחסן המזוודות. הכל משופץ ונראה אותנטי. 

המשכנו בדרך עפר בת מספר מיילים לחולות קלסו דיונת ענק באמצע המדבר הזה, שגם נחשבת לשמורה ויש בה שביל סיור מעניין ואפשרות לגלוש מקצה הדיונה למטה. טוב... בגילנו המופלג לא נעלה למעלה. חזרנו ועלינו על הכביש המהיר מס 40 שחוצה את ארה"ב ממערב למזרח או ההפך איך שתיבחרו... מאחר ויצאנו ט'יפלה מאוחר נגמר לנו היום מוקדם ניכנסו לקמפינג על נהר הקולרדו, בעיירה בשם נודלס. אבל הסיפור האמיתי שכבר בדרך ראיתי שילוט שיש בנודלס תערוכת רכבי אספנות וסירות ספורט. קמפינג נחמד עם קארוונים ענקיים ומשאיות מצוחצחות של החברות שמציגות בתערוכה. הקטע כנראה היום שכל מי שיוצא לפנסיה קונה טנדר ענק מרכיב עליו צלחת סמי טריילר (כאן הם קוראים לזה גלגל חמישי) וגורר אחריו קראוון באורך 12 מטר שניתן להרחבה ברגע שמגיעים לנקודת עגינה ומתחילים לזוז בעקבות השמש. בקיצור אנו היינו שונים בנוף המקומי עם הטנדר קמפר הקטן שלנו. קצת קישקושים ארוחת ערב מענגת מעשי ידיה של  חוה ונפלו שדודים למיטה המפנקת של הקמפר הקטן. לא לפני שעשינו סיבוב במקום, בריכת מים מחוממת ג'אקוזי לוהט צרכניה, מועדון ,שרותים ומקלחות ברמה. בטח אף אחד לא משתמש כולם מתקלחים בקרוונים שלהם. בנוסף כולם בפנים לא יושבים בחוץ על אף מזג האויר היפה. אורות כחלחלים של מחשבים או טלויזיות מרצדים בחלונות.

 





בבוקר קמתי יצאתי לעשות קצת ספורט הלכתי לכיוון תערוכת הרכבים והסירות וראיתי שהם מתארגנים בעצלתים... חזרתי בריצה לקמפינג דרך מגרש גולף מניד את ראשי לשלום לכל שחקני סוף השבוע, מברכיי הרבים שהתאספו למשחק בוקר על מקלותיהם וארמדת רכבי הגולף שלהם. התארגנות בוקר בדיקה מה קורה בתערוכה שרק המציגים הראשונים הגיעו והחלטה להמשיך הלאה ישירות לגראנד קניון. האתר חובה למטייל חובב הטבע. נסיעה של כמה שעות ואנו בפתח האתר, הצגת הכרטיס השנתי שלנו, וראה איזה פלא זה עובד "בבקשה אדוני אתה יכול להיכנס... בנוסף יש מקום בקמפינג של האתר על בסיס כל הקודם זוכה "הודיע הריינג'רית החיננית." יאללה ניכנסו התמקמנו, בשיטה נחמדה של מכונה אוטומטית בסגנון תשלום חניה ניתן לקנות את משבצת השינה בעלות של $15 ליום את חשבונית הקבלה מצמידים לברזל זווית בכניסת החלקה. הריינג'רים באים לבדוק אחד אחד מי שילם ומי לא. והם בכלל נראים כמו שוטרים עם חגור מלא כולל אקדחים וטיזרים וכולם דופקים להם חשבון!!! (אלון אומר שהם פדרלים ויש להם סמכויות מלאות) בבוקר קמנו ליום עמוס מלא פעילות, רצינו לרדת את שביל הפרדות ממרומי המצוק עד לתחנה הראשונה ולחזור חזרה. אבל הדרך הייתה מושלגת וקטעים ממנה כוסו בשכבת קרח חלקלקה על אף מזג האוויר הדי נעים. העונה מתחילה ב-1 למרס ואנו כמה ימים לפני. מאידך כל הכבישים בשמורה פתוחים ניתן לנסוע לכל הכיונים... מה שלא קיים בזמן העונה  רק אוטובוסים של השמורה רשאים לנוע על הכבישים המעניינים... בקיצור בדרך הפרדות "גליצה " אחת על התחת על אף מקלות ההליכה והבנו שלא כדי להסתכן בירידה. לא מבין אייך הפרדות יורדות עמוסות עם מטיילים את הדרך. בשלט מכירת הכרטיסים לפרדות כתוב "ההבדל בן סוס לפרד הוא כמו ההבדל בן נסיעה בקדילאק לסיבוב במכונת כביסה" טוב נו שיהיה... החלטנו בכל זאת ללכת והלכנו את מסלול התצפיות על הקולורדו לכיוון צפון משהו של 20 ק"מ בערך. מנסים לראות את הקולרדו החמקמק מכל תצפית לבסוף באחת התצפיות הצלחנו לזהות את הנחל זורם בצבע אדמה בוצית (לכן קשה לזהות אותו) לקראת סוף המסלול פגשנו 3 צעירים חמושים בתרמילי מטיילים ובציוד טיולים חדיש יורדים בדרך חזרה שאלנו למה אתם לא חוזרים עם האוטובוס הם אנו לנו במקהלה "אבל העונה מתחילה רק בשבוע הבא אין אוטובוס!" החלטנו לחזור אל הכביש הראשי ולנסות לעצור טרמפים ובאמת זוג מבוגר מאריזונה עצר לנו ולקח אותנו עד לקמפר לא לפני שהסביר לנו מה כדאי לעשות בסדונה היעד הבא שלנו. חזרנו לקמפינג הלכנו למקלחות המשותפות של הכפר. מקום נקי ומסודר 2$-מקלחת ב-8 מטבעות של רבע דולר 8 דקות מקלחת. בינינו המקלחת הכי ארוכה שהייתה לי בחיים. החלטנו להשאר ללילה נוסף בשמורה על מנת לראות את השקיעה שיש אומרים שהיא משהו מיוחד כאשר ההרים מסביב לקולרדו משנים את צבעם. האמת יפה אך לא נפלתי מהרגליים... לילה נוסף בקמפינג השקט והחשוך ביותר בעולם ללא חשמל ללא חיבור למים זורמים ללא קליטת טלפון או אינטרנט... בהחלט חוויה חדשה ומרעננת משהוא... בהחלט זמן לקריאה כתיבה עבודות יד לחוה וגם לדבר אחד עם השני מבלי להיות עסוקים בסלולאר. אני מאוד רוצה להתנתק אבל זה כנראה עולם דיגיטאלי...






למחרת בבוקר 28.2.16  יצאנו  לסדונה כמה שעות נסיעה על כביש 40 ואנו יורדים בכביש פתלתל ויפה לאורך נהר מגניב עמוס עצים דייגים ונופשים התנועה מתנהלת לאיטה ואין לחץ על הכביש. קמפינגים נחמדים משני צידי הנהר בתוך חורשות של עצי צפצפה ענקיים, נקודות עניין מסומנות בשלט חום,  מסלולי טיול פזורים לאורך הדרך... המקום נקרא קניון אוק קריק OAK CREEK CANVON וכמובן בחלקו הצר של הקניון הצוקים האדומים כתומים ולבנים מזדקרים לשמיים בדרמטיות אך בחן..... ופתאום פקק תנועה... נכנסים לעיירה סדונה 2 רמזורים מספר כיכרות והרבה מטיילים גורמים לזה.... נסיעה איטית ברחוב הראשי ואני קולט שיש במקום את כמות הגיפים הגדולה ביותר שראיתי בחיי. נו טוב כנראה יש כאן מסלולי טיול מיוחדים אז ננסה אותם... אני רואה ג'יפים אבל חוה רואה גלריות!! ובמיטב מסורת הכסף האמריקאית. יש תיירים = יש גלריות אומנות אמיתית ועכשווית, וגם אומנות אותנטית של בני המקום האינדיאנים  וגם מוצרי המערב הפרוע: מגבעות, חגורות אבזמי ברזל כבדים חגורות ונרתיקי אקדח והמון מוצרי עור, וכמובן מלא מוצרי זבל תיירותים המיוצרים בסין. והאנשים תיירים מכאן ומעבר לים במסע בן החנויות. כל חנות רביעית חנות מציאה טיולים בסביבה שכמובן החברה השלטת כאן כמו בוגאס היא הגיפ הורוד pוnk jeep   turs    שכל רכביה הם בצבע ורוד והנהגים-מדריכים לבושים כמו קאבויים קומפלט כולל אקדחי קולט תופיים!!! יש במקום אוטובס בסגנון חשמלית שעושה סיור בכמה אזורים, ורכבת ישנה  שעושה מסלול באזור וכמובן איך לא המילה האחרונה סיורי מסוקים מעל המצוקים והרי השולחן האדומים. בימאים הוליוודים רבים  בחרו לפני שנים את המקום הדרמטי והאדום הזה כיעד מס 1 לסרטי המערבונים. כך שהנוף נראה מוכר בצורה לא ברורה. אבל בעיירה וסביבתה הקרובה אין חניונים (לילה) ולכן חנינו במרכז הישוב בחנין ציבורי גדול. במקום התגלו בשנות ה-80 של המאה הקודמת מספר מערבולות אנרגיה דבר שמשך למקום אנשי ניו אייג', אומנים , מרפאים ומיסטיקנים. אתם מתארים לעצמכם את התמהיל המקומי של האנשים.... בערב עלינו להר שדה התעופה  (airport mesa) אחד מנקודות האנרגיה הצופה מגבוה על העיירה וסביבתה בכניסה לתצפית זוג קאבויים בעל ואישה הלבושים כאילו יצאו מהסרט "בוננזה" על כל האביזרים הקשורים בתקופה, ומבקשים לתרום דולר בקופסת ברזל למען האזור... לא יודע אם זה למענם או לטובת האזור... שילשלנו 2 דולר ונכנסו לתצפית... נוף באמת מרהיב ויפה. המשכנו בשביל באורך של ק"מ וחצי לסלע שדה התעופה וטיפסנו עליו. במקום היו כתריסר אנשים בשלבים שונים של "קליטת אנרגיה".ישבנו במקום וראינו את השקיעה המדהימה באדום ארגמני...ודקה לפני העלטה חזרנו לבר'לה... נסיעה קצרה והתמקמנו  לשינה ערבה.... 






בבוקר יצאנול מסלול  4X4 בסביבת סדונה בדרכי האדמות האדומות. מסלול קל אך נחמד הממחיש אייך אנשים עדיין גרים בחוות קטנות שכוחות אל ומתפרנסים לך תדע ממה. כולם כאן חרדים לפרטיותם ובכל מקום יש שילוט עז במבקש לא לעבור קו מסוים. הקמפר קצת כבד על הטנדר ונדרשים שינויים מסויימים לכן לא התעקשתי ולא ניכנסתי בדרכים קשות יותר. כמובן הכל מסומן עם דרגות קושי מרחקים וזמנים. אבל שוב הנופים הטבע חזקים מאוד בעוצמתם. הגענו גם לכנסיה שנבנתה על סלע וגם היא צופה על הסביבה מקום נחמדו מלא הוד שבחנות המזכרות שלו נמכרים מוצרי אומנות מישראל. בשעות הצהריים המאוחרות החלטנו לעזוב את סדונה והמשכנו לעיירת האומנים ג'רוםJerome  נסיעה בת שעה בין ההרים עם סיבובים ופיתולים המזכירים את הדרך העולה לרמת הגולן. עיירת כורים שבמאה ה-19 אמרו עליה שהיא העיר הכי מרושעת במערב!!! אבל היום היא ניראת כמו כפר אירופאי שהעבירו לארה"ב .בנינים מהתקופה ההיא ששופצו ביד אוהבת ובטעם הפכו לגלריות חנויות מסבאות ומלונות קטנים. נחמד...אבל אחרי סדונה כבר היינו שבעים מאומנות...לפחות אני!! על אף שחוה מצאה חנות סריגה וגרבים מיוחדת... החלטנו להתקפל ולרדת למישור לעיירת המחוז COTTNWOOD בתקוה למצוא קמפינג להניח את ראשנו. אבל לא יודע למה הכל היה מלא והחלטנו להיכנס לישון במוטל 75$ ניצלנו את החשמל לאפיית קרקרים בחדר. (חוה עושה איזה קרקר מזין וטעים בצורה מיוחדת) המוטל על גבעה קטנה הצופה לנוף ועם כורסאות לפני הדלת הקדמית ושולחן עץ נמוך. קצת בירה וקצת יין בשילוב קרקרים חמים ואנו כבר ישנים לאחר מקלחת במים חמים ארוכה במיוחד. מחר אנו מגיעים לעיירה טאוס בניו מקסיקו  שלכבודה נעשה כל המסע הארוך הזה. 





השכמה מוקדמת פרידה מהמוטל (הם באים לבדוק שלא עשית נזק או סחבת משהו) כיוון ה- GPS אין לי את המפות של האזור במחשב ולכן הורדתי אותם קודם למחשב ולאחר מכן ביצענו הכוונה יעני הורדנו מהרשת מה שנקרא און ליין...  נסיעה של כמה שעות ואנו בטאוס. (TAOS) חוה זוגתי שתחיה  שלמדה אדריכלות בצעירותה. אוהבת את סיגנון הבנייה המיוחד של "ספינות אדמה" EARTHSHEEP   בתים שניבנו כיחידה אוטנומית הדואגת לכל צרכיה מחומרים ממוחזרים מכוסים בבוץ לפי סגנון הבניה האינדיאני שמקום. בקיצור במקום על רמה גבוהה וצחיחה הצופה על הרי הריו גרנדה ומצפון לגשר הריו גרנדה גשר הברזל השני בגובהו בארצות הברית קיימת קהילה של כ- 70 בתים אקולוגים מסוג זה. כמובן שלא ניתן להיכנס כי כולם שומרים על פרטיותם. אבל יש בית לדוגמא ועוד מקבץ של בתים ניסיוניים  וניתן לבקר ולהתרשם וכך עשינו ולא רק אנו עוד אנשים רבים הגיעו למקום ומכל העולם  מעניין... מעניין... אחרי שעתיים במקום יצאנו לחפש קמפינג בשעה מוקדמת על מנת שנמצא במקום ולא נכנס ללילה לחיפושים. מצאנו ממש קרוב לגשר קמפינג נחמד בין הריו גרנדה לטאוס התארגנות זריזה ארוחת צהריים מלאה מעשה ידיה של חוה להתפאר ואנו בדרכנו לתור את העיירה. לראות את החניות והגלריות שראינו בכניסתנו לעיירה. אבל.... שוב כנראה שהעונה עדין לא החלה וכל הגלריות וחנויות האומנות סגורות. נגשנו לראות את מושבת האינדיאנים "טאוס פואבלו" וגם שם קידם אותנו שלט המקום סגור!!!  נו טוב, חזרנו לקמפינג שהיה מאוד חביב וגם הבעלים שלו זוג חביב קיבלו אותנו במאור פנים. הבעל היה איש צבא במשך 30 שנה ופרש. (שמע שאנו ישראלים ויצא מגדרו להנעים את זמננו) ומתחזק את המקום הקטן והנעים הזה. קצת דיבורים וקשקושים "והופה חרופה", הרוח הנוראית שנשבה במישורי הריו גרנדה ירדה לקראת הלילה הדלקנו חימום על ,"נמוך" והתעוררנו ביום חמישי-3.3.16 יום זה חופן בתוכו הפתעות רבות....

התחלנו את הבוקר בסיור בשמורת האינדיאנים taos pueblo  מקוםהמיושב ברציפות ע"י אינדיאנים מאז המאה ה-14 ובמקום יש את הבית המסורתי האינדיאני  הגבוה הביותר בארה"ב שנבנה בבוץ על פי סיגנון הבניה האדובי, בהחלט אתר חובה. סיור של שעה בן המבנים שחלקם הפך לגלריות עם אומנות מקומית ובחלקם אתה רואה שעדין גרים אנשים היום. טיפ'לה ממוסחר אבל אותנטי.











Shlomi Flaxאריה וחוה זלי
ברלינגר גדי
13/03/2016 07:20
שלום לכם אני עוקב אחרי הבלוג שלכם כל הכבוד שמרו. עליכם תעשו חיים אנחנו חנה ואני אתכם במחשבות בטיול אצלנו הכל בסדר להיום שבוע טוב
עדי ברוש
13/03/2016 14:33
איזה חשק אתה עושה לנו.... ברושקה ואני התמוגגנו...
שאול דוכס
13/03/2016 17:19
הלואי עלינו אכולי קנאה
המשך לעשות חיים
ורק אל תחשוב עלינו אנחנו מסתדרים
ניר עמית
14/03/2016 01:45
תבלו תהנו אתם גדולים מהחיים נהנה יחד אתכם.
פלורי
14/03/2016 09:56
נפלא, נהדר, אתם ממשים את חלומי!
דני מאיר
14/03/2016 11:49
איזה יופי של בלוג....
לא ידעתי שבוגר בוסמת יודע לכתוב כלכך יפה.....
מצטרף לקנאה של שאול......
תמשיכו לעשות חיים ולספר סיפורים בבלוג
אנחנו עוקבים....
נ.ב. כמה ירדת במשקל???? אתה נראה מצויין!!!!
חגי וסרמן
20/03/2016 09:00
שלום חברים
סוף כל סוף עדי סידרה לי במחשב לקרוא ולהגיב לפוסטים הנפלאים שלכם. באמת נפלאים.
אריה תכתוב קצת יותר בבקשה על מפגשים עם אנשים מענינים ומוזרים ומאלה אני יודע יש הרבה.
וכמובן קצת יותר מהבט חקלאי כשיש. מה מגדלים? איזה כלים?
את הטיול בארצות הברית עשיתי בתחילת שנות השביעים וכל פוסט שלך גורם לי געגועים עזים לנופים ולאנשים.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: