עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

זה פשוט להיתקע "בעולם האמיתי המוכר, פלסטי ודיגטאלי...ובעיקר בטוח" אני ואישתי חברתי, אהובתי ואם ילדי החלטנו למשוך "אנדברקס" ולעזוב את הכל ולצאת ולעשות טיול חוצה יבשת אמריקה לא!! לא מחוף לחוף....אלה את הדבר האמיתי... מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי...חלום שמכונן בראשנו כבר עשרות בשנים ....תישארו איתנו אנו נחלוק אתכם מחשבות תמונות תובנות שירים ומערכונים...אז יאללה בואו נצא להרפתקה...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

פרק 13 המשך ההרצה לברל'ה

11/03/2016 17:10
אריה וחוה זלי

 קצת גלריות וקצת קניות של אומנות אינדיאנית אותנטית... ואנו בדרכנו החוצה מהכפר האינדיאני... "שלום" יפה לפקחית החניה הנחמדה ואנו מוצאים מגרש חניה באחד מרחובות המשנה של העיירה. באזור של אורוות סוסים. שוב ארוחת צהריים מפנקת בקמפר, ואנו יוצאים לתור את העיירה. העיירה עמוסה במוזיאונים וגם בגלריות רבות... הכל בסגנון בניה כאילו אדובי מכוסה בטייח צבעוני בצבעי אדמה חמים ודומיהם ועד בהירים אך משתלבים. דלתות כחולות או תכלת ושרשראות פלפל אדום קשורות ליופי (פלסטיק סיני זול) או לשימוש אמיתי וחריף... חוה חוגגת עוברת בן החנויות ושוטפת את עיניה... 








אני בשלב מסוים התעייפתי והתיישבתי על גדר אבן מלאה בחלוקי נחל ניצבים כקוצים וניסיתי לתפוס קליטה בסלולארי. לאחר זמן מה יוצאת מאחת החניות אישה שנראית ולבושה כתושבי הישוב שלנו אבטליון או שכנינו מיודפת... וצועקת לי בעברית "זלי זלי בא תיכנס כבר למה אתה יושב בחוץ" אני חשבתי לעצמי מי זו "וואלה הישראלים האלו מטיילים בכל העולם את מי חווה פגשה ממשגב?" בקיצור: מסתבר שהגברת מחנות השטיחים ברחוב הראשי בטאוס היא לאה, ירושלמית אסלית שהגיעה לטאוס לפני 30 שנה בעקבות בעלה יונתן. שניהם בוגרי בצלאל, אמנים. היא תכשיטנית והוא צייר וגם פסל. שהחיים הובילו אותם לעיירה זו. לאה נעימה ונמרצת מתבטאת וחושבת באנגלית... אבל כמה דקות איתנו חזרה לעברית מדויקת עם ח+ע... נוצרה כימיה מידית בין חוה ללאה ואנו הוזמנו לביתם לאחר הצהריים... החלטנו לזרום... עוד כמה פעמים בחיינו יזדמן לנו להגיע לטאוס??? 

בשעה היעודה התייצבנו בביתם של לאה ויונתן בית שמרוחק מהמרכז בשטח מישורי בסגנון בית חווה עם מבני עזר מגודר וצופה על ההרים המושלגים. כשהגענו דפקנו בדלת אך לא היה מענה. חוה שהיא יותר אמיצה מימני במקרים כאלו הלכה מסביב לבית לחפש את הזוג. בקיצור האנשים יושבים בפרגולת עץ אמיתית לא מעודנת עם תנור עצים דלוק מול ההרים המושלגים...  אני קולט שליונתן יש סככה קטנה בצמוד לפרגולה ובתוכה אופנוע מוטו-גוצי קלאסי שמור ויפה... ולאיש גם מכונית סאאב... אתם מבינים אייך הצלחנו לפרק 2 בקבוקי יין ומגש גבינות איכותיות עם קרקרים ממעשה ידיה של חוה כאשר השיחה גולשת על פוליטיקה מקומית ועל פוליטיקה ישראלית עם הרבה צחוקים וחיוכים... כשהחשיך נכנסו לבית ולאה הכינה לנו פרטיתה שהייתה טעימה, עוד כוס משקה ואנו פרשנו לשנה נעימה בקמפר כאשר אנו חונים אצלם בחצר.

 בבוקר קמנו מוקדם הלכנו לביתם של לאה ויונתן הודנו להם על האירוח ולא נשארנו לארוחת בוקר ומקלחת, למרות הפצרותיהם... יצאנו לנסיעה ארוכה ארוכה לפארק ציון שביוטה. ה- GPS לקח אותנו לא דרך כבישים מהירים אלה בדרכים חקלאיות וצדדיות  דרך מדינות ניו מקסיקו אריזונה, ויוטה. כאשר אנו חווים תמונות נוף מרהיבות של גבעות מפוסלות של המיונימטואלי... אנו בארץ הנבחו כל האוכלוסיה, הכפרים והעיירות הם של אינדיאנים, באמת ישובים לא מפותחים ללא תשתיות מספקות מבנים טרומים חלודים ושבורים אוכלוסיה עניה במחנות מגודרים ,הם קוראים לזה שמורה ! לקראת ערב חיפשתי תחנת דלק, ושילוט כתוב ביד לא מודפס הדריך אותנו  לאחת השמורות לאחר ירידה מהדרך הראשית 200 מטר והכביש נגמר..וזה לא נגב צחיח המקום די גבוה מקבל הרבה גשם וגם שלג. בקיצור התמונה שמצטיירת עגומה ואני לא שופט ולא מבין את הסיבות  אבל אייך אומרים "אורח לרגע רואה כל פגע" בזמן שאני מת"דלק בתחנת דק ישנה המודה למכולת הכפר מגיע רכב בטחון שואל אותי "הכל בסדר?" אני עונה" בטח מה הבעיה? יש כאן איזה קמפינג?" הוא אומר "סע לפייג שם תמצא קמפינג אתה לא רוצה לישון כאן" בקיצור עוד שעת נסיעה ואנו בפייג בקמפינג מגניב חונים בן זוג גרמני לפנסיונרים אמריקאים  ארוחה מקלחת חמה והופה לישון.....בבוקר לקחנו אותו בנעימות קצת סידורים כביסות ודיבורים עם זוג הגרמנים הצעירים שחזרו כרגע מקניון ברייס ומארק ציון ומזהירים אותנו ממזג האויר הקר השורר בברייס (אתם מבינים גרמנים המורגלים בקור ושלג) יצאנו מפייג סיבוב בפרסת הסוס שבקלורדו באמת יפה ומרשים וגם חינמי  והנה סכר גלן ואגם פאואל... סיבוב קצר ומעניין על גשר מעל הערוץ והמשכנו לסיבוב באגם שהוא רחוק מעיירה פייג. מעניין אייך הם גוררים את סירות הענק האלו את המרחק... האגם הוא חלק משמורה לאומית אך שוב עדין לא העונה ואנו נכנסים בשערים מיותמי פקחים. סיבוב קצר רמפת הורדת סירות הכי גדולה שראיתי בחיי!!! 





אנו בדרכנו החוצה לעוד שעה וחצי של נסיעה עד לפארק ציון. הפסקה קטנה להצטיידות בעיירה קנב ואנו עולים לפארק. מזג האוויר משתנה ומתחיל לרדת גשם והקור עולה. ירדנו את כל הפארק בנסיעה על האספלט האדום וחצינו את המנהרות החצובות בסלע. הגענו לקמפינגים שהיו תפוסים ומלאים... אך הזוג המארח שבמקום (בכל האתרים של הפארקים בהם יש חניונים, יש זוג פנסיונרים שמגיע עם הקארוון הענק שלו בהתנדבות ומבלה תקופת זמן במקום והוא אחראי על תפעולו של החניון 24 שעות ביממה) אמר לנו ששעת היציאה היא 18:00 ואנשים אמורים לעזוב וכדאי שנחזור מאוחר יותר. יצאנו לסיבוב בעיירה הסמוכה springdale  חיפשנו קמפינג אך המחירים היו גבוהים מידי לטעמנו והחלטנו לחזור לפארק לאתר הקמפינג. מאחר וזה אתר ממשלתי אין במקום הזמנות מראש כל הקודם זוכה. חזרנו והזוג הנחמד אמר לנו לחכות קצת יש חלקה שעומדת להתפנות והם יתנו לנו אותה. ניגשנו לחניה בקבוק בירה (עדין IPA אלון) יש רשת סלולארית וחיפשתי מסלולי הליכה למחר... 20 דקות והאישה הגיע אלינו ואמרה "כנסו לחניון סעו כל הזמן ימינה עד שתפגשו את בעלי הוא ממתין לכם ליד החלקה" וכך היה האיש מתנייד עם קלנועית שאל אותנו בנחמדות שאינה מצויה במקומותינו עם אנו רוצים שהוא ייקח את המעטפה עם התשלום לכניסה. הודינו לו,  רצינו לסייר במקום ולראות את המקום לפני חשכה. בקיצור קמפינג בסיסי ללא חיבור חשמל ומים אך עם שרותים מחוממים וגם מים חמים לשימוש הכלל. ארוחה קלה חימום דולק ואנו כבר מפליגים בחלומות כשבחוץ סוער וקר...







בבוקר ה- 6.2.16 התעוררנו בעצלתיים חוה הכינה דייסה לארוחת בוקר ויצאנו למסלול טיול בפארק שמוגדר כבנוני... גשם שוטף שלח את חוה לקמפר להביא מעיל גשם ואני מבין שאת המסלול לא נעשה עקב מזג האויר... חזרתי גם לרכב כובע רחב שוליים ומעיל גשם-רוח ויצאנו למסלול בדרגת קושי קלה אך ארוך לאורך ערוץ הנחל שכל הזמן הגשם מטפטף אבל כבד עלינו... לא נשברנו וביצענו את המסלול במלואו... חזרנו לרכב רטובים עד לשלד עצמותינו (מעילי הרוח שלנו כנראה לא בדיוק עומדים בגשם האמריקאי) אך מבסוטים עד השמיים. מה שריח הטבע והגשם עושה לנשמה... 

התייבשנו עד כמה שאפשר החלפנו חולצות ויצאנו לסיבוב לכיוון המפל הגדול אחד מהאטרקציות המרכזיות בפארק ציון. כאשר בדרך אנו עוברים דרך המלון  "לודג'ציון" אכסניה יפיפיה מעץ משנות הארבעים ששופצה בטוב טעם המשתלבת בנוף וממרפסותיה משתקף נוף מהמם. שצריך להזמין מקום שנתיים מראש. סיבוב נחמד במפל והגשם ממשיך לרדת... אנו עושים את דרכנו בשנית צפונה דרך הנוף עוצר הנשימה לכיוון היציאה מהפארק ובדרך לברייס.

עוד בקמפינג בפייג' אמר לנו הבחור הגרמני שהוא ברח מברייס קניון 300 ק"מ  עקב מזג האוויר הנוראי ששורר שם. ואנו על אף ההזהרות של השלג הצפוי החלטנו להמשיך...

דרך יפה ומגניבה מובילה לברייס קניון, עולים לאט לאט ובמתינות לגובה של 8,000 פיט...

כבר בכניסה לפארק בעצירה בסופרמרקט - מלון  טיולים, קומפלקס  ענק ויפה, הרגשנו את הקור העז. (שם החלפנו בירות אלון) W בצידי הדרך יש שלג אבל לא משהוא יוצא דופן. נכנסו לפארק הפעם ריינגר צעיר רצה לראות את התעודה של הפארקים. לא רצה מעבר לכך שום תעודה מזהה. גלשנו לעט לכיוון חניון הקמפינג. שהיה ריק ומספר מצומצם של רכבים חנה בחלקות. הקניון מלא בצריחים, מגדלים, עמודים, ןצורות שונות המכונים "הודוז" וצורת הערוץ היא כמו אמפיתיאטרון...

ניגשנו להתמקמות לילה שוב ללא חשמל חיצוני או מים זורמים. לנו יש את זה וזה ברכב וסה"כ יכולים להתקיים בנוחות. לקראת חשכה נעשה בהיר שקט וקר....ואז שלג התחיל לרדת מכסה את הכל בשכבה לבנה וקטיפתית... וממש ממש לפני שהחשיך ראיתי שהכל לבן וכבישים כבר לא ברורים. הבנו שאנו עומדים בפני לילה קר במיוחד ושעלינו להתארגן בהתאם!!!

יאללה מדליקים חימום על גבוה מצמצמים בחשמל על מנת שהמפוח יעבוד יותר זמן, ארוחת ערב והולכים לישון עם 2 שמיכות פוך ושמיכת פליז נעימה. כל ההכנות יצרו בקמפר חום שנתן לנו לישון בנעימות. אני התעוררתי באמצע הלילה, יצאתי להניע את הרכב על מנת שהמצברים יטענו וגם מערכות הנוזלים לא יקפאו... עקב חוסר הניסיון שלי במזג אויר כזה לקחתי בדיעבד  "מקדם היסטריה נוראי" בבוקר קמנו לקניון מושלג לחלוטין. שמעתי את מפלסות השלג עובדות אך לא ראיתי שהם מגיעות לכניסה של החניון. עקב מזג האוויר החלטנו לעזוב את החניון ולנסות לצאת החוצה כמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר... 



הדלקתי חימום ומפשיר ברכב פול ווליום... הורדתי את השלג ומהחלון הקדמי יצאתי לסמן לעצמי את דרך היציאה... כשחזרתי חוה אומרת "שמע כל החלק העליון של הקמפר קפוא אייך נוריד אותו?" המתנו חצי שעה שהחימום הפנימי עובד בחוזקה. ניגבנו את כל האדים והרטיבות שהצטברה... וסגרנו את הקמפר... בינתיים החלונות הפשירו לגמרי, שילבתי  4X4  (איזה מזל שקנינו רכב 4X4)  ויצאתי בזהירות מהחניון נסיעה קצרה ואנו בכביש הראשי של השמורה שלא נראה שמישהו פילס אותו... לאט לאט יצאנו מהפארק כאשר אנו נוסעים על שכבת שלג די עבה  אבל עדין פריכה ולא חלקה. כשהגענו לכניסה הפארק היה סגור וטור של 5 מכוניות 4X4 המתין בכניסה להיכנס. אבל לא נתנו להם. לדעתי לא היה שם איש.



הדרך עד הכביש הראשי מס 89 הייתה מושלגת וקשה אבל אנו נסענו אותה ללא בעיות וללא דרמות. בצומת כיוונו את ה- GPS ללאס וגאס והמסלול שראינו לא התאים לדרך שבה הגענו.. בכל זאת החלטנו לנסוע במסלול לאחר בדיקה במפת הנייר בא ראינו שזה קיצור דרך משמעותי (חוה היא הנווטת), אך בדרך צרה ובגובה רב... בקיצור נסיעה בשלג והגעה לדרך הצרה תמרור מהבהב בצהוב זרחני שים לב!!! לא לנסוע ללא שרשראות שלג!!! אני אומר לעצמי מה? אכלנו אותה? אבל קולט משאית ושני טנדרים מגיעים מהצד השני ללא שרשראות... 

למשאית קשורים על צידה שרשראות ללא שימוש. ניסיתי לקשור מבט עין עם נהג המשאית אבל לא הצלחתי. בעוד אני מתחבט מגיח מאחורי טנדר פורד F150 קבינה אחת ורץ קדימה ללא מורא. אני מבין שהנהג מקומי ואומר לעצמי תן גז בעקבותיו מקסימום נתקע יחד ולך יש להציע חימום ומשקה... בקיצור אני רודף אחריו אך הוא נעלם לי כבר בעיקול הראשון... 

נסיעה של 55 ק"מ בדרך מושלגת רטובה ובוצית הכביש ברור אך השוליים לא כל כך... אמצע הכביש מחורץ בכוונה כמו אצלנו השוליים, וכך אני יודע שאני עם גלגל שמאלי באמצע הדרך... בדרך משאיות כבדות מתנהלות בכבדות ואני עוקף אותם ומגיע לפסגת ההר. מכאן מתחילים בירידה ארוכה ואיטית לכביש הבין מדינתי מס 15 שמגיע לוגאס בדרכו מערבה...

הגענו לכביש 15 מחזה סוריאלסטי הכביש נקי ושחור, ואף יבש ושני צדדיו על אף שזה מדבר לבנים ומכוסים שלג גם אי ההפרדה בין המסלולים לבן משלג... בקיצור 4 שעות נהיגה לאחר מכן ואנו בביתם של רון וליאור.

 



ליאור שמכירה את אהבתי לתירס חם הכינה לי מספר קלחים מתוקים ומלוחים כנדרש איזו מחווה יפה... יאללה מקלחות שטיפת הרכב והקמפר פירוק הציודים ואנו מוכנים לשנת לילה עייפים אך מרוצים כמו בסיפורים...

שבוע טוב מוגאס...

Shlomi Flaxאריה וחוה זלי
עדי ברוש
14/03/2016 07:22
ממש כיף לקרא את הבלוג!!!
תמונות מדהימות!!!!
תשמרו על עצמכם!!!!
לאלסקה יהיו שרשראות????
אבי זינגר
14/03/2016 18:32
מרוב קנאה והערצה למהלך שלכם, פשוט לא יוצאות המילים מהפה. נהנים מהתמונות והסיפורים. המשיכו לשתף אותנו בחוויות.
דרור
14/03/2016 21:25
מתאים לפתוח את הבוקר עם החוויות והתמונות. כמעט להריח....
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: