עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

זה פשוט להיתקע "בעולם האמיתי המוכר, פלסטי ודיגטאלי...ובעיקר בטוח" אני ואישתי חברתי, אהובתי ואם ילדי החלטנו למשוך "אנדברקס" ולעזוב את הכל ולצאת ולעשות טיול חוצה יבשת אמריקה לא!! לא מחוף לחוף....אלה את הדבר האמיתי... מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי...חלום שמכונן בראשנו כבר עשרות בשנים ....תישארו איתנו אנו נחלוק אתכם מחשבות תמונות תובנות שירים ומערכונים...אז יאללה בואו נצא להרפתקה...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

פרק 14- לאורך החוף הקליפורני

31/03/2016 18:40
אריה וחוה זלי

יאללה כבר הרבה זמן לא כתבתי לא יודע למה.... גם בגלל שיותר נוח לי לשלוח תמונות בפייסבוק שהוא יותר מהיר וזמין מהבלוגר (ביננו, אני לא אוהב את הבלוגר...) וגם בגלל שלא הצלחתי לשבת בשקט ולכתוב. בקיצור תירוצים יש לי עד אלסקה וחזרה. מה שנתן לי דחיפה לשבת ולכתוב,  הוא ההגעה שלנו לפארק הלאומי רדווד, ולפארקי המדינה הסובבים אותו, המוכרזים כולם כנכסי העולם ברשימה של יונסקו. זה מקום מגניב בו גדלים עצי רדווד, יש כאן את חורשת העצים הגבוהים ביותר בעולם (100 מ' גובה).... השמורה היא גם שמורת חוף.

לאחר הלילה הקר שהיה לנו בחוף יוריקה אתמול, על המפרץ, עם גשם שדפק כל הלילה  ומשאיות שרצות בכביש המקביל... 

היום נכנסו לחניון העליון על כביש "העצים הגבוהים " במרכז הארץ,  ורחוק מהים ובאמת יותר חם פה, חם זה מוגזם  בא נגיד נעים...  אבל שמורת טבע אמיתית!

זה חניון פרימטיבי, ללא חשמל, ללא חיבורי מים  ושירותים. וגם אין וואיי פיי.... שירותים יש וגם מקלחות עם מים חמים. השעה היא 17:30 מחשיך כאן בסביבות 19.30 כך שאני יכול לכתוב בשקט ללא הפרעה... אין שיחות טלפון לא פייסבוק ולא ואטסאפ שלא הצלחתי להימלט מהם בטיול על אף שהצהרתי לעשות זאת... לשמחתי וגם לצערי אני לא מצליח.... 

בקיצור מה עבר עלינו מאז יציאתנו בפעם השניה מלאס וגאס - זה נראה כמו חודשים רבים... בבוקרו של יום  18/3/16 יצאנו כאשר פנינו מועדות ללוס אנג'לס לחוף הפסיפי להתחיל לעלות צפונה לאט לאט לאורך חופה המערבי של קליפורניה. את העצירה הראשונה עשינו בעיירת הכורים המשוחזרת "קליקו" על פי המלצתו של אלון ידידי הזכור לטוב מהפרקים הקודמים... באמת עיר של מערב פרוע משוחזרת על כל האביזרים הנדרשים. למרות שזאת מלכודת תיירים, אתה לא מרגיש כך, ונחמד להעביר שם שעה קלה. יש במקום מכרה עם סיור בקרונית כורים. אני בהחלט ממליץ לכל מי שנוסע לכיוון L.A. שישבור את הנסיעה הארוכה בביקור במקום. המקום הוא פארק מקומי ועלות כניסה 8$ לרכב.



המשכנו בנסיעתנו לכיוון L.A., למרות הזהרותיו של רון שביום שישי, התחבורה בעיר וסביבתה פקוקות להחריד. (קליפורניה ואזור לוס אנג'לס הם המקומות המיושבים ביותר בארה"ב) ואכן, נתקענו בפקקים....

המשכנו לכיוון מאליבו הזכורה לי לטובה מביקורי הקודם אצל דרור חברנו שגר עכשיו בקוסטה ריקה. מצאנו קמפינג נחמד ביותר על הצוק והחנינו ללילה. שינוי מרענן צבעי הירוק והכחול של האזור לעומת הצהוב של  המדבר באזור ווגאס. קמפינג מסודר עם כל החיבורים כולל וואי פיי. חנינו בין אדם מבוגר ובתו הצעירה, לבין זוג חיילים צעירים בחופשה שממשיכים כמו שאנו מתכננים על החוף לכיוון סאן פרנסיסקו. לא יודע איך מחנכים אותם שם בצבא הגדול בעולם... אבל 2 אלו התעוררו ב4.30 והיו עסוקים בהתארגנות עד השעה 8....

התעוררנו לאחר שינה מתוקה והחלטנו לנסוע לעיר "לחרוש" את כל אתרי התיירות המומלצים - שדרת הכוכבים, סיור מונחה בין בתי המפורסמים ב- בברלי הילס וסביבתה, התאטרון הסיני. אין מה לעשות, המחנה המשותף הוא נמוך, אבל משותף.

ליד משרד הכרטיסים של סיורי האוטובוס ראיתי פסל של אלביס פרסלי בגודל מלא ונזכרתי באחי ורעי וחברי לעבודה ישראל פרייפלד ז"ל שנפטר לפני מספר שנים והיה "משוגע" על שירי אלביס פרסלי. במסע זה החלטתי עוד לפני תחילתו, כי אני אפרד מאנשים חשובים לי ע"י כתיבת מאמרים עליהם ועל עשייתם. יצא הגורל והפסל הזה נפל עלי, וחשתי צורך לכתוב כמה מילים לזכרו של ישראל היקר. 


ישראל שהיה מכובשי החרמון הסורי במלחמת יום הכיפורים, הוא דוגמא למגש הכסף עליה קמה מדינה שסועה זו. אני חושב שהם לא מגש הכסף הם מגש הזהב. עד סוף ימיו לא שכח את אותם שעות קשות בכיבוש החרמון. כל פעם שהיינו נתקלים בבעיה הן פיסית והן נפשית, תמיד אמר: "עזוב שטויות, זה כלום לעומת מה שהיה שם". כמחווה של כבוד, הצטלמתי עם פסלו של אלביס וגם חיפשתי את טביעות ידיו. ישראל נהג לאמר כי אלביס הוא המלך הגדול מכולם, ואני כהקנטה הייתי אומר שהחיפושיות יותר טובים. חיפשתי שעה ארוכה, הלכתי משני צידי הרחוב מספר בלוקים הלוך וחזור ולא מצאתי את טביעת ידיו, כשחווה מסתרחת אחרי ולא מבינה מה למען השם אני עושה. אז ישראל אחי, לידיעתך: "טביעות האצבעות הראשונות בשדרה, שייכות למלך אלביס". גם האקדמיה חושבת בדיוק כמוך, ומספר 2 הם באמת הביטלס.



בשדרת הכוכבים מסתובבים הרבה טיפוסים מוזרים בתחפושות של דמויות ידוענים מעולם הקולנוע והבידור. היה גם אלביס, אבל הוא נעלם לי מהעין. (ראיתי אותו לפני שנפל לי האסימון עם הפסל) בטמן, סופרמן, קפטן אמריקה, מיקי ומיני מאוס - בקיצור שלל העתקים מדויקים שתמורת תצלום איתם, תשלם תשלום סמלי - דולר או 2 והם באמת לא לוחצים יותר מידי (מה שתיתן טוב להם) שתי דרגות מעל קיבוץ נדבות....






בבוקר יום ראשון החלטנו ללכת לחוף וניס מסנטה מוניקה ברגל. צעדנו כשעתיים בין החופים המפוצצים בדוכני אמנים ושוק סידקית, הומלסים ואלפי אנשים חביבים שיצאנו לטעום את טעמה המתוק של שמש אביבית. במקום גם שוק פשפשים שההומלסים סחבו בעגלות סופרמרקט. גם זמרים מתחילים וכאלו שכבר נגמר להם הסוס  ניסו את מזלם בטיילת והכל ביחד חגיגה לעיניים. אפילו בית כנסת קטן גילינו בחוף וניס. מי שמגיע לאזור חייב לעשות סיבוב, במקום פסטיבל קבוע מין שילוב של הטיילת של פעם באילת, ושוק הפשפשים של יפו, וגם קצת טיילת של נתניה.

פעם נוספת אני שם לב להבדלי המעמדות בארה"ב, מנערים צעירים במכוניות אקזוטיות - פררי, פורשה, למבורגיני ועד אנשים מבוגרים שדוחפים עגלת סופרמרקט שכל עולמם הדהוי נכנס בעגלת קניות. לא ראיתי את הנערה הקליפורנית המפורסמת הבלונדינית החטובה והשזופה בבקיני מינימלי משחקת כדורעף חופים... לעומת זאת ראיתי מלא נשים עבות בשר משחקות כדור עף חוף... השרירנים היה סגור אך היו שם מספר בריונים שהתאמנו ועשו פוזות לסביבה... שם ראיתי משהוא קרוב לנערה הקליפורנית מבחינת צבע ושיזוף אבל היא נראתה יותר גבר מאחלה גבר... משמר המפרץ דומה לסרט, מצילים תמירים שזופים ומגוידים בבגדי ים ועם סוצ'רים אדומים (בגלל הקור) עדין לא ממש חם... רכובים על טנדרים טויוטה אדומים ומבריקים מזוודים בכל טוב כאילו לקחו את הקטלוג של ARB או WAREN ושפכו אותו פנימה. לגולשים אין גיל.... מילדים קטנים קרוב לחוף ועד זקנים ממש ולא ממש זריזים אבל עם רוח קרב של אנשים שעברו דבר מה בחייהם... אהבתי את זה שעולם הגלישה אינו שייך רק לצעירים, כמובן כולם בחליפות צבעוניות.





פאר היצירה - המזח של סנטה ברברה, בחוף הצמוד היה מצג של משוחררי צבא שבניגוד למצטייר לנו, העם רוחש להם כבוד רב. המצג היה נגד התערבות ארה"ב בנעשה במדינות זרות כולל הצגת דגם של בית הקברות הצבאי של אמריקה בוושינגטון והצלבים מסודרים שורות שורות... 

בשורה הראשונה היה גם מגן דויד המייצג חלל יהודי וגם סהר המייצג חלל מוסלמי... הוותיקים חילקו חומר כתוב וגם פתחו בשיחות עם העוברים ושבים. סה"כ הם הצליחו לגרום לאנשים רבים להתעניין וגם להביע סימפטיה... מעניין מי עומד מאחוריהם? אני מקווה שזה נקי ולא פוליטי...




ברכת צבים



מאחר והיינו עייפים מהלילה הקודם, המשכנו יחסית מוקדם לעיירה ונטורה  עם קמפינג חצוף שדרש 68$ ללילה. העדפנו לישון במוטל במחיר של 70$ עם כל התנאים והפינוקים ובמיוחד עם חשמל לאפיית לחם מיוחד שחווה מכינה לי.

בוודאי שמתם לב בתמונות כי השלתי מספר קילוגרמים ממשקלי. זה נעשה ע"י "שמירה צמודה" של חווה עלי ועל מה נכנס לי לפה. היא לא נותנת לי לאכול ג'אנק פוד, רק אוכל בריא. אחד החביבים עלי הוא קרקר מדגנים מלאים שחווה שתחייה אופה לי. וכדי לאפות אותו דרושים  לנו 220 וולט, מה שאין בכל מקום.

התעוררנו בבוקר לתוך הנוחות של המלון מעריכים את כל מה שיש למלון להציע ואין לנו בקמפר. נסענו לסנטה ברברה - עיירת חוף בסגנון ים תיכוני ספרדי - בתים לבנים בעלי רעפים אדומים. במקום בית המשפט הראשון שנבנה בקליפורניה ופעיל עד היום. מבנה גדול ומפואר שלא היה מבייש שום מוזיאון טוב. במקום שיטת חנייה מעניינת - אתה חונה בחניות על פי זמנים קצובים. ישנם רחובות של שעתיים חנייה והפחות מבוקשים שלוש שעות. והכי מבוקשים – חצי שעה. אין צורך לשלם, אבל אנשי העירייה עוברים וממרקרים עם גיר את הצמיג שלך. והיה וחזרו אחרי שעתיים ולא זזת, קיבלת דו"ח. הזזת את הרכב כמה מטרים קדימה, ניצלת. קצת מוזר לגלות חניות ציבוריות ללא תשלום, אבל צריך לחלוק אותן עם הכלל. רעיון יפה ולמען האזרחים.

המשכנו למוזיאון הגדול לאומנות בעיר, אך לצערה של חווה הוא היה סגור. המשכנו למרינה. במקום  מרינה מקצועית וניתן לראות את העושר שנשקף מהספינות העוגנות במקום. שוב קמפינג על הכביש הראשי, קטן ונחמד. מסתבר כי הרבה אנשים או שאיבדו את בתיהם או שיצאו לפנסיה, מכרו את ביתם, קנו טנדר וקראוון מפלצתיים ונוסעים בעקבות השמש. גם כאלה וגם כאלה, אנו פוגשים בקמפינגים בכביש 1 לאורך החוף הקליפורני. בגדול תושבי המדינות הצפוניות נוסעים דרומה עם השמש...

למחרת נסענו לעיירת המיסיון סאן לואיס אובסיפו שבמרכזה קיים מיסיון מלפני מאתיים שנה - הבניין הכי מרשים בעיר מבניית אדובי. לעיר אטרציה נוספת והיא סמטת המסטיקים. סמטה צרה בין שני מבנים ברוחב מטר וחצי ולמקום הרגל משונה - כל מי שחשקה נפשו מדביק מסטיק לעוס על הקירות. סמטה "דביקה"... כל המדביק נחשב כחלק מיצירת אמנות. חוץ  מזה אין לעיירה מה להציע כך שלא מומלץ להיכנס אליה.




ממשיכים צפונה "פיסמו" החוף שכולם מתחרעים עליו לא משנה איזה רכב יש לך שים 5 דולר כניסה וכנס לחוף... יום קרררר... רוח מערבית חזקה נושבת... החלטתי לא להיכנס לחוף כן כן אני מחכה לתגובות שלכם... התנחמתי בסנדוויץ פסטרמה בבגט צרפתי ובירה IPA של סיירה נבדה. המשכנו למורו - ביי כאשר אני מכוון לחזור לחוף פיסמו בדרך חזרה...

סיבוב מול הסלע המרשים התמקמנו בקמפינג "מעפן" בתוך העיר אבל רחוק מרעש ורוח האוקינוס. עיירה נחמדה מורו – ביי. יצאנו לסיבוב קצר גם כאן טיפוסים מזוקנים ונשים בשמלות צבעוניות בגרבי צמר עבות חמושות בנעלי או סנדלי "בירקנשטוק" המון חיפושיות וגם טרנספורטים משנות ה- 70 – 80  חניות טבע וסופר אורגני.




המשכנו צפונה לטירת הרסט טירה שבנה אל העיתונות הרסט במשך 26 שנה משנות ה-20 ועד למלחמת העולם השניה... במקום אחת מהחוות הגדולות באמריקה לגידול בקר השייכת למשפחה, את הטירה על אחזקתה היקרה העבירו למחלקת פארקי המדינה של קליפורניה שמנהלת את המקום. לקחנו את הסיבוב הארוך בדגש על ארכיטקטורה ואומנות . (מה לעשות כך זה שאשתך היא גם אומנית וגם למדה אדריכלות) בעקבות טיול בילדותו לאירופה והמזרח התיכון האדון בנה טירה בסגנון ים תיכוני כולל נטיעת צמחיה ועצי פרי שמתאימים מבחינת האקלים. אין מדובר במוזיאון, מדובר בצילום מצב של כל תקופות הבניה וערבוביית החפצים שנמצאים שם . מאחר והאיש היה חובב אומנות ומה שמצא חן בעיניו קנה. שוב מחנה משותף נמוך אבל משותף... נהניתי בסיור וחבל שלא נכנסים לחווה המדהימה שאפשר לראות מגני הטירה. טיפ - הבריכה הפנימית היא גולת הכותרת... וכן משאירים אותה לסוף כל הסיורים....






יאללה כביש מס 1 ואריות הים שרובצים על חופיו משילים כרגע את עורם כהכנה לקיץ וגם מלווים את הדור הצעיר... מי שמסכל טוב יכול לראות לוויתנים בעומק וגם קטלנים. אני לא ראיתי מטיילים רבים פוקדים את החופים אולי בגלל מזג האויר החורפי משהו... נציין שעד כה לא ירד עלינו גשם ומזג האויר היה יבש... המשכנו בנסיעה לאורך החוף לתפוס קצת מרחק עקב הביקורים הרבים שלנו בתצפיות...




איזה כיף לנהוג על כביש מס 1 על העליות והירידות הסיבובים והמראות העוצמתיים... אני העברתי את ברל'ה למצב ידני והחלפתי הילוכים ידנית כל הדרך עד לעיר כרמל. 

 נכנסו לסיבוב קצר בעיירה הנחמדה הזאת והמשכנו לעיר מונטריי כניסה ל-וולמארט לקניות, החלפת בקבוק גז פרופן לקמפר... החלטנו לישון בוולמארט במגרש החניה. הרשת מפרסמת שניתן לישון אצלם... דווקא ישנו מצוין במקום והתעוררנו לבוקר עם דוח חניה בעלות 40$ שקיבלנו מהעירייה המקומית... הם טוענים שיש שילוט... אני לא ראיתי בכניסה ממנה נכנסתי שום שילוט! צילמתי את הכניסה העברתי את הדוח וגם את התמונות לליאור לטיפול... חוה תפשה שפעת ולכן נכנסו למוטל בסן פרנסיסקו קצת תנאים לשיפור מצב הרוח...




עדי
31/03/2016 23:29
מ ד ה י ם!!!! אריה אתה נראה 10 וכמובן גם חוה!!!!
תשמרו על עצמכם, תמשיך לכתוב,
כיף לעקוב אחריכם....
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: