עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

זה פשוט להיתקע "בעולם האמיתי המוכר, פלסטי ודיגטאלי...ובעיקר בטוח" אני ואישתי חברתי, אהובתי ואם ילדי החלטנו למשוך "אנדברקס" ולעזוב את הכל ולצאת ולעשות טיול חוצה יבשת אמריקה לא!! לא מחוף לחוף....אלה את הדבר האמיתי... מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי...חלום שמכונן בראשנו כבר עשרות בשנים ....תישארו איתנו אנו נחלוק אתכם מחשבות תמונות תובנות שירים ומערכונים...אז יאללה בואו נצא להרפתקה...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

פרק 15 סאן פרנציסקו וצפונה

03/05/2016 23:56
אריה וחוה זלי
טיולים, ארהב, קמפינג, אורגון

ממשיכים במעלה החוף הקליפורני לאחר שנת לילה ערבה ומנוחה, החלטנו להמשיך על אף שהתלבטנו אם להישאר לילה נוסף בבית המלון הלא מפנק מי יודע מה, הנצור בתוך אי בין האוטוסטראדה הרחבה בתבל לבין אחד משדות התעופה הגדולים בתבל.

 

בחודש מאי האחרון ביקרנו בסאן פרנסיסקו, אך לא יצא לנו להיכנס לרחוב לומברד. החלטתי לנסות לעבור עם ברהל'ה ברחוב. שמנו בתכנת הניווט את שם הרחוב ותוך 50 דקות אנחנו מטפסים  בעלייה התלולה המוכרת כל כך מסרטי הוליבוד. לפני הסיבובים אני קולט את השלטים בצד ימין המורים כי אין כניסה לרכבים מעל 3 טון ושואל את עצמי, למה הם מתכוונים ברוטו או נטו. בסוף העלייה, ממש לפני הכניסה אני קולט שלט מאיר עיניים  באדום בוהק האומר: אין כניסה לרכבים מסוגטנדרים וואנים, משאיות או כלי רכב עם 8 נוסעים ויותר ומצידו השמאלי של השלט,עומדים 2 שוטרים חמושים בכל הקטלוג של 5.11, וחברת ZEV ואם אני לא טועה ראיתי גם נרתיקי FAB. לפני שהם הבינו מה קורה, משכתי שמאלה בזריזות ואנו ירדנו בירידה תלולה לא פחות לכיוון המפרץ. החלטנו לנסוע לראות את גשר הזהב, אבל כל החניות היו עמוסות  עם יפנים קטנים חמושים במצלמות ענק עם זומים באורכים עצומים, הם תמיד מעוררים בי אסוציאציה של מחלקת דרגון (למי שעוד זוכר) בפלוגה המסייעת. ולכן ירדנו עד המים כדי לראות את "סן פרנסיסקו על המים" כפי שהנחיל אריק איינשטיין. 










ממשיכים, היעד הבא –סולסליטו - עיירה שכמעט איננה מוזכרתבמדריכי התיירים אבל קיבלנו עליה המלצות מכמה חברים שהמקום אהוב עליהם. הנמל,רציף המעבורות והמבנים היפים של מרכז העיירה ואהההה כמעט שכחתי, אומרים שיששם את ההמבורגר הכי טוב בחוף המערבי בדוכן קטן, מול רציף המעבורות המגיעותמסן פרנסיסקו. אז אם אנחנו פה, לא ננסה? אפילו חווה שהיא לא מחובבות הבשרוהלחם, אכלה אחד. ליפול מהרגליים לא נפלנו, אבל הקציצה העגלגלה הייתהאיכותית,  כל שאר החבילה סתמית ביותר. והכל לא היה שווה את הוויאהדה לורוזה שעברנו עד שנגסנו את הביס הראשון, שויין, כנראה שאת ההמלצה קיבלוהרבה אנשים והתור שהיה במקום ארוך יותר מהתור למעבורת המגיעה לעיר.

 

הצפנו מסולסליטו  לכיוון עמק סונומה , לנו בעיירהסונומה במחנה 

קראוונים לא תיירותי, אלה שכונה של אנשים שכנראה איבדו אתביתם איכשהו והם גרים

בקראוונים גדולים אך מדגמים ישנים, וכך מבדילים בינם לביןהפנסיונרים "העליזים" שנוסעים ברחבי ארה"ב בקראוונים מפוארים,פאר היצירה הלאומית שלהם. מחנה קראוונים, אבל שילמנו 50 דולר ללילה...... ניצלנואת השהייה לכביסה והתרעננות מחדש.

 

והנה אנחנו שוב בדרכנו צפונה, עוברים בעיירה HOPLEND - במקוםקהילה שמפתחת ומציגה אנרגיות חלופיות לחשמל, מים וביוב. לקהילה מרכז מבקרים גדולומעניין. בביתן השומר שבכניסה אין שומר, רק קופה ושלט המבקש מהמבקרים תרומהשל  3$ לרכב מבקר. המקום הוא יוזמה של מהנדס כריזמטי מפליטי שנות ה-70 שצמתוהעבותה כבר לבנה. הקהילה נקראת SOLAR LIVING , הםחיים במתחם גדול בבתים ירוקים לגמרי העשויים מקש מצופה בבוץ,משתמשים באנרגיותמתחלפות ובעיקר סולאריות, אך יש להם גם טחנת רוח ששואבת מים למיכל בקצה גבעה ,כאשר המים בדרכם מהמיכל לשדות, מייצרים בקטן חשמל הידרואלקטרי.  במקום גינתירק גדולה  העובדת בשיטת פארמקלצ'ר, מרכז מבקרים וכיתות לימוד לסדנאותהמועברות במקום. באחד מפינות החווה גילינו מייצג המהווה אמירה כנגד המעבר שבעץ בויצרו תושבי הקהילה הירוקה מעבר של עצים בתוך מכוניות - "קונטרה"לעץ הצ'לנדר. הם לא גובים תשלום על צפייה ביצירת אמנות זו מה שנדרש מאתנו תשלום של5$ עבור המעבר בעץ.  בדיוק מקום מגורים בשביל חווה שמשוגעת על חייםירוקיםומתחשבים בסביבה. אהבנו.


<!--[if !supportLineBreakNewLine]-->
<!--[endif]-->











המשכנו לעיירה SEBASTOPOL, עיירה צפוןקליפורנית מלאה בפליטי שנות ה-70. הגברים עם זקנים וצמות לבנות וכובעיםהמסתירים את מצחם הגבוה, נוהגים בחיפושיות וטרנספורטים לרוב. הנשים בשמלות כותנהצבעוניות, גרבי צמר מצוירות, נעולות בסנדלי  או נעלי בירקנשטוק. ברחוב הראשימקבץ חנויות טבע ומזון אורגני וגם  זמרים  בסוף דרכם האמנותית, עומדיםבקרן הרחוב ומנגנים לקהל העוברים והשבים ומצפים לשטר כלשהו. גם את סבסטופול אהבנואבל לא ראינו אומנים בסדנתם או אמנות מקורית כלשהי . כנראה צריך להיות יותר זמןבמקום על מנת להכיר את האמנים המקומיים.



נסיעה של שעה וחצי צפונה ואנו בכניסה לפארק צ'לנדר ומעברהמכוניות - CHANDELIER TREE . תור ארוך מסתרך לפני הכניסה לעץ מאחרוכולם עוצרים ומצטלמים תוך כדי מעבר. ברל'ה כמובן גדול ורחב מידי לעץ, אבל רכב אחדלפנינו עם "צ'ימיגג" הצליח להיתקע בעוד הנהג וילדיו מגחכים, אשתוההיסטרית כמעט התעלפה ושחכה שהיא זו שכיוונה אותם מבחוץ והביאה אותם למצב הזה. אבלאמריקאים הם עם נחמד וכמה "רד נקים" מקומיים מייד נחלצו לעזרתו. מסביבלעץ פזורים גביות עצי סאקויה בקטרים מדהימים. בפארק מסלולי הליכה ורכיבה חביבים.עקב ההגעה המאוחרת לעץ, החלטנו לחפש מקום לינה בסביבה- רדווד ריוור ריזורט.הקמפינג הכי זול שהיה לנו עד כה.

 

ככל שאנו מצפינים מזג האוויר נעשה קר יותר ואף מראה סימניגשם, למרות שעד רגע זה לא היה לנו יום אחד גשום. בלילות הטמפרטורה צונחת עד כמעטלאפס, אצלנו בתוך הברהל'ה חם ונעים ואם יש צורך אנחנו גם מפעילים את מערכת החימוםהאוטומטית שלנו- קובעים טמפרטורה, והתנור שומר עליה  ע"י כניסהלפעולה והפסקה אוטומטית.

 

למחרת בבוקר יצאנו לסיבוב  רגלי קטן בין עצי הרדוודהענקיים. ולאחר מכן נסענו לשדרת עצי הענק - AVENUE OF THE GIANT –יש הסבורים כי פה נתקלו בעקבותיו של ביגפוט האגדי, אותו לא יצא לנו לפגוש אבל, עציסאקוייה ענקיים פגשנו גם פגשנו. הרשים במיוחד עץ ענק וחלול השוכן ליד מסעדת דרכיםשבתחתית הגזע החלול שלו נבנתה דלת כניסה ויצרו מעין חדר מגורים. הכניסה למקום אינהכרוכה בתשלום.








עברו דרך FERNDALE, עיירה קטנה עם בתים בסגנון ויקטוריאנישהשתמרו להפליא. חיפשנו את המוזיאון הקינטי שבמקום , אבל יום ראשון היום והוא סגור- חבל. השריף המקומי נשען על מכסה המנוע של מכוניתו במעבר החצייה של הרמזור היחידיבעיירה. והנהן לשלום לכל מי שעבר ברחוב. ממש השוטר אזולאי רק במהדורה אמריקאית-במקום שפם, זקן ובמקום כובע מצחייה, כובע בוקרים. הדרך לעיירהFERNDALE וממנהמשובצת בחוות בקר לחלב קטנות, משקים קטנים ולא מטופחים על שטחי מרעה גדולים, כאשרמאחורי הבתים עשרות מלונות פלסטיק המשמשות כיונקייה לעגלים צעירים. ניתן לראותשחקלאות משפחתית קטנה עוברת תקופה קשה בימים אלה.

 

27/3/16  - אנחנו בעיר הגדולה באזור המערבי שלקליפורניה הצפונית- EUREKA. נחתנו בקמפינג בטון על הכביש הראשי ללילהגשום בו לא הפסיק הגשם מחצות ועד הבוקר. הטמפרטורה בחוץ ירדה מתחת  לאפס עקבהקרבה לפסיפי, אבל אצלנו כמו שנאמר - חמים ונעים.  ב- EUREKA יש מוזיאון מנסרה המשמר מלאכות ידמסורתיות ישנות האופייניות לאזור שהולכות ונעלמות. מוזיאון זה משמר גם את כל הציודלמלאכות אלו מהמאה ה-18 וה- 19. כל המקום  נקרא בלו אוקס, והוא שיגעוןשל בן אדם פרטי מיוחד מאוד עם הרבה נשמה ואהבה למה שהוא עושה. החזון שלו הואלהרחיב את המקום לכפר אמנים גדול. כבר  בתחילת הביקור בעודנו מדברים עם פקידתהקבלה, שמעה אותנו אורחת המקום  כי אנחנו ישראלים ומייד הוציאה שטר ושילמה אתדמי הכניסה שלנו רק בגלל שאנחנו ישראלים. לא עזרו  תחנונינו, היא התעקשהלהזמין אותנו למקום. בחורה חביבה, דניס שמה. ובכך, בשם דניס, הביעה את הערכתה גםלנו וגם למקום. הסיור נפתח בהדגמת  כלי עבודה ידניים , או יותר נכון לאמוררגליים –אתם זוכרים את מכונות התפירה הישנות שהסבתות היו מפעילות באמצעות דיבושרגלי שלגלגל "משוגע"??? כך הופעלו בזמנו מסורי שולחן שניתן היה להגיעאיתם לחיתוך  עץ ברמת דיוק מדהימה. משם עברנו עצמאית בין מספר עמדות כמו סדרדפוס, חדר חושך לצילום, נפחייה, זגגיה, נולי טוויה, תנורי כדרות וקרמיקה , יציקותגבס ויציקות מיוחדות אחרות. במבנה עצמו שהו באותה עת אמנים בעבודתם וגם בעל המקום,איש חביב ומיוחד.

דיברנו על ישראל ובעיות מים אצלם באזור, ועל גידולעגבניות שהוא מנסה להצליח בו כמעט ללא הצלחה באזור מגוריו סחוף הרוחות.







יצאנו החוצה ועברנו בתוך מחנה כורתי העצים מהמאה ה-18שהועתק למקום קומפלט על כל מבניו ובתיו האותנטיים עם תצוגת מסורי כריתה ענקיים ,דבר שלא ראיתי מימי עד כה. המבנה האחרון במחנה הכורתים משמש חנות מכירה של עבודותשנעשו ע"י נערים מקומיים שאומצו ע"י בעל המקום עפ"י שיטת"נוער עובד". קשה היה להיפרד מהמקום  במיוחד לחווה שכ"כ  אוהבתעבודות אמנות מסורתית.


קצת קניות בוולמארט, הצטיידות אוכל לימים הקרובים ואנחנו בדרכנו צפונה. הגענולפארק הלאומי 
REDWOOD ,עשינו כמה מסלולי הליכה רגליים בתוך שמורת העצים המדהימה הזו שבתוכה חורשת עציםמהגבוהים בעולם, קצת פחות ממאה מטר.  השמורה מוכרת ע"י יונסקו כאתרמורשת בינלאומי.

במקום קמפינג בסיסי ללא חיבור לחשמל ומים אך עם שירותיםסבירים ומים חמים במקלחות  שלא עבדו עקב התחכמות של אחד האמריקאים שתקע מטבעבכניסה למקלחת. גם בקמפינג זה פגשנו מארחים מתנדבים ממדינת וושינגטון שבאו לתחזקאת המקום ולהכווין את האורחים.
בכלל אנו שמים לב שבכל פארק לאומי או מדינתי  חלק ניכר מהעובדים הם מתנדביםמבוגרים שבאים לתת תקופה ולתרום בשירות כלשהו למדינה ומבחינתם עדיף לתרום לטבע.

 

למחרת קמנו ובנסיעה קצרה הגענו למגדלור יפיפה בעיירהCRESCENT CUTY שיושבעל מבנה יפיפה על קצה גבעה. הרוח חבטה בנו ללא רחם אבל לא ויתרנו וטיפסנו לקצההגבעה כשגלי האוקיינוס  מתנפצים על החוף והרוח שורקת לנו באוזניים. למזלנוהיה שפל וניתן היה לעבור בקלות למקום.







16חצינו את הגבול לאורגון ולא ידענו עד כמה נאהב אותה. הכבישים בדרך צפונה עמוסיםבמשאיות חוטבי עצים. זה מין סוג של סמיטריילר שכאשר הוא ריק, הוא נושא את העגלהעליו, וכאשר הוא מעביר עצים, העצים הם אלה שמחזיקים את העגלה.

משכנו מעט צפונה ומצאנו מקום לינה בעיירה תעשייתיתומשעממת משהו COSSE.בערב יצאנו לאכול פיצה בעיירה. הגענו במקרה לפיצה שכונתית בתוך מבנה האנגר מפחשניכר במקום  כי הוא קיים זמן רב והמקומיים הם אלה שאוכלים שם. הזמנו פיצהענקית בקוטר 18 אינטש, מרק צ'ילי ושעועית חריף ולא ויתרנו על בירת IPA מחבית.אגב, חווה מעולם לא אהבה בירה ובטיול הזה עשתה היכרות עם הבירה הזו והתאהבה בטעםהמריר משהו של הכשות. שוב, מקום שאינך מצפה בו למשהו מיוחד והוא מתגלה כיהלוםאמיתי. אחת הפיצות הטובות והמושקעות ביותר שאכלנו. מקום חם ונעים (תנור עצים עבדבפינה), בעל המקום מכין את הפיצה במקום הזה כבר משנת 71. ועם  על שינוייםתזונתיים אצל חווה, הידועה כאוכלת אוכל בריא בלבד, הטיול הזה כבר אכלה איתי פעמייםפיצה ואפילו נהנתה.

חזרנו למקום הלינה, קצת קשקושי אינטרנט, עדכונים מולהמשפחה, והופה חרופה.


למחרת בבוקר שמנו את פעמינו לאחת מנקודות החובה באורגון - הפארק הלאומי קרייטרואגם קרייטר בפרט. הפארק נמצא במזרח אורגון, ואנו הפלגנו בדרכי הנוף הצרותוהציוריות  מזרחה כאשר אנו כל הזמן מטפסים בעליות. מיותר לציין שכל כבישמלווה בנחל או בנהר לצידו, כרי דשא ירוקים ביניהם לבין הכביש, חיות טבע וביתמלחחות בעשב. עד לגובה 2,000 רגל הכל  ירוק, יפה וציורי.  מ- 2000 מטר והלאה מתחילים לזהות שלג בין העציםביערות בהם אנו עוברים וקרח לצידי הדרכים מהדחיפה של המפלסות במשך חודשי החורףהאחרון. לאט לאט גובה השלג עולה עד שהוא מגיע לגובה גגו של ברהל'ה. אך הכבישהיה נקי ויבש. לאט התחיל חשש לכרסם בליבי, כאשר לא ניקרו רכבים בדרכי, לא בעלייהולא בירידה. אך הנה חבורה של אופנוענים זקנים לבושי עור יורדת מלמעלה, והראשוןשבהם מסמן לי וי על הצד, ברכה השגורה בין רוכבים, משמע הכל "קול"-בסדר. 




המשכנו לעלות והנה אנו מגיעים לביתן הפקחים בכניסההראשית, הביתן כולו מכוסה שלג ושלט גדול בכניסה אומר: עקב השלג והכבישים החסומים,הכניסה חופשית. המשכנו לעלותעוד קצת למעלה והגענו למרכז המידע של הפארק שהיה כולופרט לגגו בשלג. במקום היומספר לא גדול  של מכוניות, וכל המטיילים נמצאים עלגגו של מרכז המבקרים.  החנינו את הרכב  ומיהרנו לעלות למעלה. לא עברו 2דקות ופקח נחמד ביקש אותנו להזיז את הרכב לחנייה מסודרת פינה. אגם קרייטר הוא אגםסימטרי וכחול להדהים. הוא למעשה לוע געשי שהפך לאגם.

במרכזו אי מסולע ויפה. המראה שהתגלה לעיננו היה מרהיבביופיו, האגם עקב גודלו או עומקו לא קפא והוא היה אי כחול כהה  בתוך סביבהלבנה מושלגת. אין ס"מ אחד לא מושלג, להוציא את המקומות שעברה בהם המפלסת.





למודי ניסיון בלינה בשלג, וגם אתרי הקמפינג בסביבה היוסגורים, החלטנו לרדת למטה לכיוון קלמנט פול על מנת למצוא לינה בגובה סביר על מנתשלא נתבוסס ונתבוצץ בשלג.  לאחר שעברו מספר קמפינגים בדרך ועל אף שהיופתוחים, הודיעו לנו שהאתר לא פתוח אבל הבקתות פתוחות. כרגיל , כמו שקורה לנו בטיולזה, רגע לפני היאוש ואנו מוצאים אתר קמפינג מגניב על שפתו של נחל שרק אתמול פתחובו את העונה. גברת נחמדה מסיאטל שעובדת במקום, קיבלה את פנינו במאור פנים בבית עץחמים ונעים שבו שכן המשרד. המחיר שביקשה ללילה היה מצחיק לנו כבוגרי קמפינגים בחוףהמערבי של קליפורניה. רק על מנת לסבר את האוזן - מחיר קמפינג בפארק לאומי ללאחיבור חשמל ומים וללא WIFI הוא 35$ ללילה והגברת באורגון ביקשה25$ ללילה על חיבור מלא לחשמל ומים, מקלחות חמות ו- WIFI. מאחרוהקמפינג היה ריק, היא סימנה לנו עם היד – תחנו איפה שאתם רוצים. ניצלנו את הערבלאפייה ובישול ולסיבוב רגלי לאורך הנחל ותחנת המים הישנה שפעלה במקום.





 



למחרת החלטנו לנסוע על כביש  138 הידוע במפליםובאגמים שלאורכו. נסיעה של שעות כמעט ללא שום רכב ממולנו או מאחורינו. הגענו לאגםדיאמונד שכבר לפני הכניסה קלטנו שהוא קפוא רק לא ידענו עד כמה. נכנסנו לאתר, במקוםלא הייתה נפש חיה  אך הכביש היה מפולס משלג. בעודנו מתארגנים לירידהמהרכב מגיחה מולנו משאית איווקו קמפר 4/4 קלה אך מזוודת היטב לטיולי שטח משהואבסגנון של אונימוג עם צמיגי שטח מגודלים ביותר, עם זוג גרמנים חביבים – הם עוצריםלידנו לרגע ואומרים בחביבות -"זה מקום טוב להיות בו" וממשיכים לדרכם.כנראה בילו במקום את הלילה...

 

ירדנו  לאגם שהיה קפוא "על אמת" במצבשניתן ללכת עליו . מאחר ולא היו סימני צמיגים או מחלקיים החלטנו לא להעז אפילוללכת עליו. מחזה ממש מיוחד לנו שאיננו מורגלים בשלג בטח באגמים קפואים במצב שאפשרללכת או לנסוע אל פני השטח המוצקים... מיוחד ללא ספק ויותר חזק בעוצמת החוויה מאגםקרייטר המיוחד... אבל לעמוד כך בחוסר מעשה כאשר אשתך מזהירה אותך לא להיכנס ולנסותללכת (למה אני לא משחרר את השריר של הקריזה ועושה מה בראש שלי... כנראה ששלושים שנותנישואים עושים את שלהם).....





טוב אם לא נכנסים ולא עושים איש שלג אז אין ברירה המשכנו בדרכנו על כביש 138 מערבה והגענו למפלי TOKETEE (שבדרךאני עוקף את היווקו-אונימוג עם צמיגי הטרקטור שנוסע מן הסתם לאט אבל חסכוני...)שבחניון הכניסה שלהם עובר צינור עץ בקוטר 4 מטר שנבנה במלחמת העולם השנייה, עקבמחסור במתכת שנדרשה למאמץ המלחמתי. הצינור הוא חלק מפרוייקט הידרו-אלקטרי המנצל אתהפרש גובה המפלים לייצור חשמל. מתקן זה מסוגל לייצר חשמל לעיירה של 25,000 נפשותוהוא פעיל עד היום. ההליכה לכיוון המפלים היא על גשרים תלויים במגמת עלייה ומדרגותעץ רבות אך לא משהו קריטי מדובר על גשרים תלויים על באמת הנצמדים לסלע הירוק מטחבמרסס המים ומזג האוויר המעורפל והחשוך משהוא  מעצים והצמחייה הגדלים בערוץ.לבסוף מגיעים לבמת עץ גדולה הנשענת על עץ רדווד עב כרס... (אבל לא משהוא שהוא גדוליותר משדרת הענקים שראינו בצפון קליפורניה) ומשם תצפית יפה עד מדהימה על המפליםשווה אפילו שווה ביותר. כמה דקות במקום תקתוק במצלמות יחד עם חבורת נעריםונערות... שוב אנו נדהמים "מהורדת בגדי החורף" המהירה של תושבי צפוןמערב ארה"ב הטמפרטורה משהו בסביבות 15 מעלות והם כבר על קצר וסנדלים. ואנו עםכובעי צמר ופליזים... כנראה זה עניין של גאוגרפיה...










חזרנו חזרה למגרש החניה נכנסו לקמפר לנישנוש קל ושתיהוהמשכנו בדרכנו מערבה לכיוון החוף המערבי, כמה שעות נסיעה והנה אנו כבר על החוףעולים צפונה על כביש 101 המפורסם שחוצה את המדינה לאורכה על החוף ונכנס ויוצאברחובות הראשיים של עיירות החוף. הגענו לעיירת המחוז Florence   ונכנסולקמפינג המרוחק במעט מהכביש קמפינג יפה ומטופח עם מועדון עם טלוויזיה ספריה שולחןביליארד ואווירה נעימה ביותר, שירותים ומקלחות ברמה הגבוהה ביותר שנתקלנו בה עדעכשיו. מנהלת האתר אמרה לנו שבאורגון קונים רק בסופרמרקטים של FRED MAYER מין רמילוי מקומי שמצליח לתת סחורה טובה במחירים מוזלים שליד כל חנות שלו יש גם תחנת דלקעם המחיר הטוב ביותר באורגון. דרך אגב באורגון אין מס קניה לכן הכל שם זול יותרוהוא מקום טוב להצטיידות. גם הדלק אצל האדון MAYER עולה רק1.90$ לגלון. נכנסו לסופר השלמנו את כל הנדרש לנו, תדלקנו את ברל'ה וחזרנו לקמ פינגלכביסות בתנאים טובים. ולשנת לילה ערבה.

 

למחרת יום שישי 1.4.16 התעוררנו בעצלתיים התארגנות קלהוהנה אנו על הכביש לכיוון NEWPORT אחת מעיירות הדייג הציוריות והססגוניתביותר. מזחי דייגים בעיקר של סרטנים ודגי מים עמוקים בצי של ספינות יפות וצבעוניותיחד עם מפעלים לעיבוד התוצרת הימית עם בתי קירור, שוכנים ליד מסעדות, חנויותמזכרות לתיירים וחנויות ופאבים רבים של המקומיים. אתה הולך ברחוב המזח הראשיומרגיש שהמקום איננו ממוסחר. במדריך הלונלי פלנט כתוב שבמסעדה - מבשלת הבירה ROGUE ALES BREWERY מבשליםאת שני סוגי הבירה הטובים בעולם. השקספיר סטאוט, והשוקלדה סטאוט. שתי בירות שזכולמדליות רבות בתחרויות בינלאומיות. ובנוסף "הפיש אנד ציפס" שלהם הוא מיןהטובים בחוף המערבי. נכנסו למסעדה שהייתה מלאה אך לא מפוצצת כיאה למקום שקיבלפרסום בלונליפלנט. ואכן כן, המקום מיוחד, אותנטי, לא פלצני ולא פלספני מלצריתצעירה ניגשת עם התפריטים מלווה בשתי דוגמאות משקה של בירת היום. טעמתי בירת לגרמתוקה קלות אך עם מרירות קלה שמתפוצצת על החיך!! הם יודעים לעשות בירה... הזמנתיגם את בירת הלגר וגם את הסטאוט שקספיר לסוף הארוחה. גם "הפיש אנד ציפס"היה מהטובים ביותר... בקיצור שווה ביותר. גם לדעתה של חוה שהתחילה לאהוב בירה. 








ירדנו למזח לראות אריות ים שאת קולם הצעקני והגרוני שמענולאורך כל הארוחה במבשלה  והמשכנו לאקווריום של ניופורט שנחשב לאחד הטוביםבחוף המערבי. באמת מקום נחמד עם תצוגה מעניינת של עופות, אריות ים ודגים כוללכרישים בגדלים שונים. מקום יפה ומושקע עם מתנדבים מבוגרים רבים ששמחים לענות על כלשאלה וגם שולטים בחומר. (שוב אני נתקל במבוגרים שפרשו לגמלאות אך מתנדבים בארגוןאו רשות שמקבלת אותם בזרועות פתוחות  והם משקיעים מניסיון  החיים הרבשלהם... במצב שטוב לשני הצדדים) . אני...וזה לא הפעם ראשונה שלי מגלה שלא מתאים לילראות חיות בשבי ואני לא נהנה בגני חיות מגודרים!!!  בטח באקווריום שבעליהחיים מסתובבים במכלי מים ולא משנה גודל המיכל...









יצאנו מ- ניופורט והמשכנו צפונה על כביש החוף כאשר אנומחפשים אתר קמפינג לחניית הלילה ליד העיירה LINCOLEN CITY  התמקמנובתוך חניון  לילה השייך לרשות היערות בנוהל המוכר של מי שמגיע ראשון תופש אתהמקום תשלום לתוך מעטפה אותה משלשלים לתיבת ברזל את הספח תולים על בזנ"טבכניסה לחלקה, ובזה נגמר הסיפור... חיבורים מלאים לקמפר וגם קו טלוויזיהומקלחות  ושירותים משותפים ברמה סבירה. ארוחת ערב קצת עדכון לבלוג והופהחרופה...

 

למחרת יום שבת... המשכנו צפונה כאשר את עיני צד מבנה ענקאבל ממש ענק עליו רשום באותיות ענק המוזיאון האווירי  TILLAMOOK. החלטנולהיכנס ולראות על מה המהומה. מגרש חניה ענק אך לא מלא, כניסה עם דגמי מטוסיםגדולים תלויים מעל לראש, וקופאי נחמד וחייכן... בקיצור המקום הוא מבנה ממלחמתהעולם השנייה בזמן שצוללות יפניות וגם גרמניות ארבו לצי האמריקאי וגם לשיירותהאספקה של אניות סוחר בדרכם לחזית. חיל הים האמריקאי היה צריך כלי אווירי שילווהמלמעלה את הספינות אך לאורך זמן רב ימים לא שעות, דבר שמטוסים אינם יכולים לעשות.לכן הקימו צי של צפלינים - בלוני הליום ענקיים. המבנה הזה הוא אחד מ- 14 בסיסי ענקשניבנו באזור הים ומהם יצאו לפעילות הסיור לאורך חופי ארה"ב. דבר נוסף, עקבהמאמץ המלחמתי והדרישה המוגברת למתכת, הוחלט לבנות את מבני הענק האלו מעץ שהיהזמין אז וגם היום בסביבה הזו. דרך אגב עד היום פועלים במקום מנסרות עץ, ואף במבנהתאום שהיה ממזרח למבנה המוזיאון שכנה במשך שנים מנסרת ענק שנשרפה יחד עם המבנהבתחילת שנות ה-90. ועכשיו לתצוגה האווירית שבמקום. כ- 20 מטוסים ומסוקים מתחילתעולם התעופה ועד ל- F14tomcat לאמשהוא מיוחד בכלל, הוסיפו קצת רכבים וקצת טרקטורים וגם סרטון קצר על התקופה (כל מהשסיפרתי לכם קודם, לא חשבתם שלמדתי על זה בשיעורי היסטוריה... ) בחצר המוזיאון ישמטוס מטען גדול במיוחד שנבנה על מנת לשנע בטיסה את המסוק הענק של "אריקסוןמנופי אוויר" המסוק הכתום שרואים מדי פעם על המרקע שמשמש מנוף ענק להובלותמיוחדות של גשרים, אנטנות ובולי עץ. נחמד, וזה גם הציון הכללי שמקבל המקום. ומכאןלאורך הכביש מחלבות ליצור גבינות עם מרכז מבקרים ואטרקציות לילדים. נכנסו לאחתהמחלבות בגלל תצוגת הטרקטורים המשאיות והכלים החקלאים. טעמנו ממרחים וגבינות ואףקנינו נתח של גבינת ברי טעימה שנשנשנו ממנה ימים מספר.

 

בדרך עוברים עיירות קטנות ואף רכבת קיטור תיירותיתשהתגלגלה לצד הכביש בכיוון צפון. באחד הפעמים חיכינו ברמזור כאשר היא חצתה אתדרכנו ונהג הקטר צפר לנו צפירת תודה ארוכה לפי כל כללי הטקס מתקופת המערבונים.הגענו לעת ערב לעיירה הצפונית ביותר באורגוןASTORIA ממש עלהגשר החוצה למדינת וושינגטון לא מצאנו קמפינג ונכנסו לישון במוטל דרכים עם מטבחמזווד מלא, שהיה מתאים לנו לבישולים לכביסה ולהתארגנות מחדש.

זהו עד כאן....צפון מערב ארה"ב שקיבלה אותנו עם הדלתשל המקרר פתוחה על רבע איזה מזל... סיכון מחושב או ניהול סיכונים? בפרק הבא נבדוקאת מדינות הקור...  צפו לבאות...

 



















אריה וחוה זלי
אריה וחוה זלי
04/05/2016 19:36
גם אנחנו התאהבנו באורוגן דרך התמונות שלכם....
מחכים לפרק הבא...
תמשיכו להינות ולעדכן...
עדידני
www.mkzforum.com
23/07/2018 20:48
Hi! Do you սse Twitter? I'd like to follow you if that would be
okay. I'm undoubtedly еnjoying your bloɡ and look forwatd to
new updates.
schweizerknive.yolasite.com
25/07/2018 00:19
Hеllo, tһe whole thing iis going perfectly here and ofcourse every one іs sharing data,
that's in fact good, keep up writing.
דני אהרון
07/05/2016 23:08
אריה
מקסים מרתק
יופי של תמונות,בחלק מהמקומות
הייתי לפני 30 שנה,כיף להיזכר,
תמשיכו להנאת ולדווח.
דני
אריה וחוה זלי
08/05/2016 05:10
תודה דני.נמשיך נמשיך
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: