עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

זה פשוט להיתקע "בעולם האמיתי המוכר, פלסטי ודיגטאלי...ובעיקר בטוח" אני ואישתי חברתי, אהובתי ואם ילדי החלטנו למשוך "אנדברקס" ולעזוב את הכל ולצאת ולעשות טיול חוצה יבשת אמריקה לא!! לא מחוף לחוף....אלה את הדבר האמיתי... מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי...חלום שמכונן בראשנו כבר עשרות בשנים ....תישארו איתנו אנו נחלוק אתכם מחשבות תמונות תובנות שירים ומערכונים...אז יאללה בואו נצא להרפתקה...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

18 - בישורת הפתלתלה, הקרה והבוצית לקוטב הצפוני

03/06/2016 22:00
אריה וחוה זלי

יצאנו בבוקר מהדלתה ג'נקשיין לאחר כוס קפה במסעדת המוטל עם בעלי המקום. המסעדה עובדת בפול גז (מלאה מפה לפה) לאחר שצבעו אותה "בבוקר  ובין לילה"  כמה שעות לפני... שוב  בריטואל הקבוע "תגידו אתם משוגעים? לאן אתם נוסעים? הדרך לשם עכשיו חרושה לאחר החורף האחרון, תעזבו אתכם, יש בפיירבנקס טיסות יומיות לשם וכו'... אבל אנו בשלנו... חייכנו בנעימות ויצאנו לדרכנו....



 


הדרך בת 150 ק"מ לפיירבנקס בעצם כביש ראשי מס' 2  מלאה בהתיישבות משני צדיה, אמריקאים ילידים, אמריקאים שזה מקרוב באו (חצי מתושבי אלסקה לא נולדו שם, הממשל בארה"ב נותן תמריצים כגון מיסים, בונוס כספי חודשי למהגרים מאחת מ -49 המדינות בתום שנתיים רצופות של מחייה במקום). כל כמה מאות מטרים מצבור של תיבות דאר המעיד על אנשים שחיים בין העצים, וגם נתקלנו בדרך בכמה סניפי דאר מרכזיים. סניפים אלו הם גדולים, מסודרים, משולטים ומדוגללים וניקרת בהם הרצון של הממשל להודיע סניף הדאר הוא זרוע של המדינה!!! כאן חיים אלו שאינם מבודדים אבל כל אחד חי על שטח אדמה גדול, עם מחסנים ובעלי חיים כמיטב המסורת האמריקאית. כולם כאן דייגים וגם ציידים. מסתובבים עם אקדחים על המותן, גם הנשים... רובים בטנדרים, על החלון האחורי קליברים כבדים עם טלסקופים, באמת 90 אחוז מהרכבים הם טנדרים ורכבי 4x4 , (יש להם פחד דובים) מה לעשות כל אחד והבעיה שלו.....

נשק ותחמושת נמכרים בכל מקום כולל בחניות הכולבו והסופרמרקט. במרכול הגדול והפופולארי "פרד מאייר" שבו אנו קונים וגם מתדלקים מחלקת כלי הנשק היא גדולה יותר מחנויות נשק בארץ.




מאחר ואנו לא מיהרנו "ולדלטון" קבענו לצאת השכם בבוקר שלמחרת, החלטנו לנסוע לנהר הצ'ינה שבאחד מיובליו ממוקם "אתר המעינות החמים צ'ינה" ואת הדרך לשם נעבור בשביל 4x4 מסומן כאחד ממסלולי התחרות של כלבי המזחלת בחורף. נכנסנו לאחד השבילים על פי המפה והתחלנו לנסוע לכיון האתר. בדרך עוברים עשרות בתים מכל הסוגים של אנשים החיים ביער, בתי עץ יפים, מ- לוגים גדולים וכבדים וגם פחונים עם ערמת ג'אנק לידם של אגרנים אובססיבים שאנו לא מסוגלים להבין ויש הרבה כאלה, על העצים שלטים ושמות של רחובות בסוף העולם. לאט לאט הדרך סגרה עלינו ובתוספת של בוץ בלתי עביר נקלענו לשקיעה קלה. אבל קדימה ואחורה, מספר פעמים השתחררנו והמשכנו לדרכנו אבל בדרך אחרת. מאחר ולדרכים הבוציות האלה יש שמות, הם מופעים בgps והוא ניתב לנו דרך חזרה לכביש הראשי שממנו ירדתי כל פעם שראיתי דבר מענין...





 באחד היערות ראיתי  ריכוז גדול של רחפות מונעות "מדחפי אויר" אימתנים . ירדתי והסתובבתי לראות במה מדובר ומה זה הכלי המרעיש הזה. תפסתי שיחה עם ג'ף שהוא עובד חברת קו צינור הנפט. הוא וחבריו הגיעו ליום אימון עם הכלים המיוחדים האלו שניבנו על ידם בסדנא שלהם. הם משמשים "ככיתת כוננות" למקרה שהצינור יתבקע או ייזל מחיבור רופף, והנפט הבלתי מעובד יגיע לאחד מהנחלים. הם ע"י הסירות בעלי התחתית החלקה יעברו לאורך הנהר עם ציוד ימי וחומרים כימיים יצרו מתרס לעצירת הרפש. קיבלתי הסבר ארוך ומייגע באנגלית טקסנית מתנגנת ואני מודה שלא הבנתי חצי מדבריו. אך לראות ולשמוע את הסירות עם מנועי "הביג בלוק" המשופרים עם אגזוזי הניורסטה הגרוניים זה מרטיט לבבות תרתי משמע... החברים נכנסו לסירות וצ'יק צ'אק נעלמו במעלה הנהר "נגד הזרם" ברעש איום.



מרק והרחפות....








המשכנו בדרכנו, גשם קל אך טורדני התחיל לרדת מזג האויר משתנה ואי אפשר ללכת עם חולצות קצרות. אבל אנו ממשיכים. יורדים מכביש מס' 2 היכן שנראה לנו שיש דברים מענינים. בירידה הבאה ירדנו לממשה סירות בשמורת יער פתוחה בה משלמים רק  בעבור הורדת סירות למים ונראה לי שרק תיירים משלמים... החברה הורידו שם סירות בכמויות בסדר מופתי ובשקט, בלי הבלגן המוכר לי המתלווה להורדת סירות אצלנו.... לאחר מכן הסתובבו והחנו בחניה המיועדת לרכבים עם נגררים. לא היה באזור אף פקח או נציג רשמי כל שהוא. כמה דייגים על המזח ושלווה פסטורלית המופרת רק עי הגשם שכנראה מפריע רק לי... 










המשכנו בדרכנו והגענו למעיינות החמים. שער עץ כבד קיבל את פנינו במתקן גדול מסודר ומרשים בסוף הדרך. לכאן מגיעים רק מי שהתכוון להגיע. נראה טיפלה ממוסחר אבל היי, אנשים פה בשביל להרויח דולרים. מאחר ושעת צהריים ואני רגיל להתייצב בחדר אוכל "בלוחמי" בסביבות השעה 13.00, הבטן התחילה להשמיע את דברה... 




מלון הקרח בו ישנים על מיטות קרח מכוסות בפרוות דובים.... וגם הבר מקרח....







נכנסנו למסעדת הבקתה הידועה במקום, המעוטרת במזחלות, פרוות בעלי חיים ובמזכרות ממרוץ היוקון למזחלות כלבים. הבקתה היא מימי "הבהלה לזהב" ששופצה הוגדלה ברוח התקופה ונראית יפה. התיישבנו לשולחנות עץ מסיבים. ניגש אילינו המלצר עם תג שם "דמיטרי" לקחת הזמנה, שתי מילים והוא קולט שאנו ישראלים... הוא יהודי ויש לו משפחה בנצרת... שוב נפגשים באנשים טובים באמצע הדרך! (את כוס הבירה השנייה קיבלתי כבר על חשבון הבית) מה אגיד לכם, המסעדה הפתעה ולא בגלל שתי כוסות בירה חה.. חה.. חה.. סטיק איכותי וכבד עשוי היטב, מרק נזיד דגים וציפס עם הקליפה וגם לא יקר במיוחד, אהבתי וגם ממליץ למי שמזדמן לאזור...






יצאנו מהמסעדה ואת פנינו קיבל גשם זלעפות... נו טוב אין ברירה עלינו ללכת למעיינות החמים, נראה לי שזה בכלל אתר "בכאילו" והם מחממים את המים "בבוילר" ענק שנמצא בראש הגבעה. אבל אנו זורמים וזה נחמד בעיקר בגלל הגשם.... 





יצאנו מהמעיינות לשדה גרוטאות מתכת מעוצבות בשטח המעיינות ואני קולט בזווית העין שלט של חוות מזחלות כלבים, ששייכת לקומפלקס התירותי הזה. נזכרתי שהנערים/גברים שפגשנו בחוות לודג' האלפין שבדנהלי סיפרו לי שבעל להקת הכלבים לקח אות הכלבים לאתר תיירותי בצפון. נכנסתי למקום ואכן המקום רוחש כלבים ובני אדם. 



גשם יורד במתינות אבל לא מפריע לאף אחד כולם עסוקים בשלהם כולל הכלבים, שורות, שורות של מלונות עץ עם כלבי מזחלות  גדולים ומטופחים הקשורים בשרשרת למוט התקוע לצד המלונה עם "סביבל". שוב אני קולט שהכלבים האלו שקטים וללא יצר שמירה או טריטוריה, יש במקום נביחות אבל אין את הטרוף אליו נכנסת להקת כלבים בכלביות שאני מכיר כאשר ניכנס אדם זר או בעל חיים שאיננו שייך. מדובר בכלבים שבמשך שנים ע"י רביה מבוקרת הצליחו להוציא מהם את יצר השמירה ולהכניס הרבה  כושר גופני ורצון לרצות את בעליהם, ואת היכולת לחיות בלהקה השאירו להם. חלק גדול מאורחי המעיינות הסתובבו במקום עם ילדיהם והעובדים מסבירים ומלווים אותם ללטף את הכלבים  הבוגרים וגם את הגורים ללא חשש מנשיכות. הכלבים מורגלים באנשים וקיבלו את האורחים בקשקושי זנב. 


מזחלת לאימון כלבים ללא שלג




במקום מבנה מוזיאון גדול עם תצוגת מזחלות ישנות וגם חדשות סרטי אנימציה וגם דקומנטרים על הנושא. תצוגה אקטיבית והסברים על המרוצים והכלבים והכלבנים המפורסמים וגם תחנות עבודה עם מחשבים לעבודה עצמית של האורחים. בנוסף למושכות, רצועות  וציודים של כלבנים. פעם בשעתיים  מבצעים במקום סיור קצר עם קרונית של 7 אנשים במסלול צר בין העצים לאורך מספר ק"מ, כמובן במחיר "מופקע" והנותרים יושבים באמפי  מקבלים הסברים ומחכים לטורם לסיבוב. זה ספורט לאומי כאן ואנשים "מתים" עליו. הסתובבתי קצת במתחם צילמתי וחזרתי לרכב. 



המזחלות והקרוניות לטיולי כלבים



יצאנו מהמקום המשכנו לכיוון פיירבנקס על מנת להגיע ללודג' מעניין שהחלטנו לישון בו בערב שלפני הנסיעה הארוכה " לדלטון".
הגענו למקום הממוקם צפון מזרחית לפיירבנקס באחת הכניסות לאורך כביש מס' 2 ליד רכבל סקי קטן שנמצא כבר בשיפצים והכיסאות מפורקים (אין שלג בכלל), וצופה אל הנוף למרחקים. במבט ראשון זה נראה כמו "נפילה קשה" מבנה פחים גם הגג וגם הקירות. מסתבר שהיה חדר אוכל ומבנה מגורים בתקופת "הבהלה לזהב" בשנות ה- 20 של המאה הקודמת והיה שייך לחברת כורי הזהב. בעלי המקום קנו את המבנה פירקו אותו והקימו אותו מחדש על הגבעה הרמה.







הזוג הנחמד יחד עם בנם הצעיר שהגיעו לאלסקה ממדינת ושינגטון, מפעילים את המקום בעיקר לתיירות חורף שמגיעה מהמזרח הרחוק כדי לראות את הזוהר הצפוני. מסתבר שהגבעה הזאת היא אחת המקומות הטובים ביותר. אנו הינו הישראלים הראשונים שהגיעו למקום ואף זכינו לנעץ גדול במפת העולם וספר האורחים שנמצאת בסלון.



 Www.mountauroralodge.com  זה האתר ושמו של המקום הנחמד הזה. בקומה התחתונה קיים חדר אוכל, סלון ענק עם מטבח פתוח שניתן להשתמש בו חופשי כולל במזווה. שתיה חמה וקרה חטיפים ומתוקים ניתן לקחת חופשי וללא הגבלה, משחקי מחשב ספרים ומשחקי שולחן נמצאים בסלון לשימוש האורחים. החדרים בקומה העליונה קטנים ובסיסיים ובנויים מעץ לא מהוקצע וללא חפצי נוי או טלויזיה (אני וחוה צחקנו לעצמנו שזה בסיסי יותר מהתא במעבורת מקנדה) כך שנוצר מצב שכל האורחים שוהים למטה בסלון החמים והנוח ומחליפים חוויות  על קורותיהם במהלך היום. על הכל מנצחת בעלת המקום אישה נחמדה ואפילו מקסימה בשם קתלין. 

בילינו שם ערב נעים עם בעלי הבית ועוד אורח מטפס הרים משיקגו שלמחרת היום היה אמור לצאת עם קבוצה לכבוש את הר המקקנלי ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה. לקראת  השעה 21:00 הלכנו לישון. מחר מחכה לנו הקטע החשוב של המסע, יותר נכון מטרת המסע לצפון אמריקה הנסיעה לקצה של יבשת אמריקה, נסיעה למקום הצפוני ביותר שאפשר להגיע אליו עם רכב אזרחי בדרכים מאושרות ופתוחות לכל. אנשים ומטיילים רבים עשו את הדרך ובעיקר רוכבי אופנועי האדונצ'ר שגם כתבו ושיתפו את הרשת בעובר עליהם "בפנים" וגם בחוץ, וגם שני ישראלים שהכרתי בהכנות למסע שלנו: יוני בן שלום בעל אתר האינטרט הנפלא הרפתקה דוט קום, ו לירן מרכוס אופנוען צעיר  (יחסית יחסית) שכותב בלוג יפה בכתובת  liranslifetimetrip.blogspot.com  ישיר, קולח ו"טעים" על הטיול/מסע חוצה אמריקות, מהם ומכתיבתם שאבנו המון מידע על הדרך ועל מה צפוי לנו. 









במסגרת המה צפוי נכנסתי בלילה לאתר מזג האויר של הישוב  קולדפוט (רגלים קרות) שנמצא באמצע הדרך וגיליתי שתחזית מזג האויר הולכת ומתקררת אך לא שיערנו עד כמה... הדרך בת ה- 800 ק"מ עד קצה היבשת, בדד-הורס (הסוס המת) במפרץ פרודו. יש בה רק שתי תחנות דלק. הראשונה במפגש היוקון ממש לאחר הנהר (היוקון) והשניה באמצע הדרך בקולדפיט בערך 400 ק"מ מתחילת הדרך. כך שב- 400 הק"מ האחרונים במדבר הארקטי  אין דלק בכלל עד דד-הורס (הסוס המת) התיישבות בת כ- 2,500 אנשים הנותנת שירותים לעוד 2,500 קודחי נפט שעובדים באזור בארות הנפט במשמרות של 12 שעות חודש ימים ואז חוזרים לביתם לחודש מנוחה וצוות אחר מחליף אותם בשיטת המיטה החמה.  נחזור ללילה בלודג' האורארה...

אני מתקשה להירדם ושנתי הייתה די טרופה. מתחיל לגלגל בראשי כל מיני תסריטים טובים וגם רעים... בכל זאת אנו עדין בחודש מאי ואנו קצת קצת לפני תחילת העונה. הגשם פסק אבל סופת רעמים רעמה מעל מבנה הפח המשופר בו ישנו לא הוסיפה דבר לכלל החישובים.
בכל זאת אנו עושים זאת עם רכב, לא עם אופנוע כמו מיודעינו... אבל למרות האור (השמש לא שקעה ממש) בסופו של דבר נרדמתי.... התעוררתי בשעה 04.30 הערתי את חוה קצת עניני הגיינה אספנו את ציודנו וירדנו למטבח לאכול ארוחת בוקר מוקדמת. את הירקות, הפירות והגבינות שקנינו הכנסנו לצידנית ויצאנו לדרכנו עם 2 כוסות שתיה חמה בכוסות קלקר כדרך המקומיים... אך לא לפני שכתבנו מכתב תודה למארחינו החביבים כולל מדבקת המסע שלנו....

 

כמה ק"מ צפונה על כביש  מס 2   hilltop truck stop   תחנת הדלק האחרונה בעולם של כבישי האספלט. תחנה גדולה מסודרת עם מסעדה גדולה וסבירה שאין נהג משאית שעולה או יורד ולא עוצר בה להרוות את צימאונו או צימאון רכבו או שניהם יחד, יאללה תדלוק מלא וממשיכים צפונה על הכביש בנסיעה איטית בתקוה לראות דובים או ביזונים או עיזי הרים כמו שהובטח לנו. 




האיגלו היחיד שראינו באלסקה והא משרד של חברת בניה...חחחח


הדרך מלווה בשרידי שרפה ענקית משנה שעברה לאורך ק"מ רבים וברדיוס גדול והחיות כנראה ביישניות או לא התעוררו עדין... לאחר כמאה ק"מ הגענו לצומת הדלטון ליד השילוט הירוק של הכבישים קצת צילומים מדבקה... כן אני יודע שזה לא ירוק אבל זה הנוהג במקומות כאלו ולמה שדוקא אנו נהיה יוצאי דופן?


 




המשכנו מעט פנימה ועל רחבת הכניסה לדרך שלט העץ המפורסם. גם שם עצרנו "למען ההיסטוריה" . כאן שוב השמיים התכדרו והתחיל לרדת גשם. וממש ליד השלט הסמיטריילר מיכלית מים הראשון מיני רבים מוריד מים על הדרך ממש מציף אותה, ומוטו גריידר ממתין בצד הדרך להתחיל ליישר אותה. הדרך משמשת בעיקר משאיות ענק המעלות ומורידות ציודים מדד-הורס, וגם לתחנות דחיפת הנפט של קו צינור הנפט הממוקמות לאורך הדרך. בקיצור לפנינו משאית מקלסת את הדרך (יענו נכנסת לקוליסים). במהירות איטית אנו נכנסים אחריו קצת מפרפרים אבל ללא גז ובאיטיות אנו בחוץ מתחילים  בעליה קטנה לפתיחה... 





הסמיטרלייר שלפנינו מוריד הילוכים נצמד לימין  ונותן לעקוף ואנו מתחילים בסדרה של  עליות ירידות סיבובים וזויות אבל הכל מתון  וסביר והדרך באמת דרך ק"קל טובה. הדרך משולטת היטב וצינור הנפט מלווה אותה לאורכה פעם קרוב פעם רחוק וכל כמה ק"מ שער כניסה נעול לכיוון הצינור לטיפולים או לחסימת כניסת סקרנים. טנדרים גדולים של עובדי הקו נראים מדי פעם, הם מרושתים עם פרוז'קטורים לכל הכיוונים (כנראה לעונת החורף בה היום קצר ביותר) וכאשר הם עוברים הם מדלקים אורות לשניה לאמירת שלום. נהגי המשאיות כנ"ל משאית מגיעה מולך מורידה טיפה מהירות נצמדת לימין, הנהג יוצר קשר עין מנופנף לשלום וממשיך בדרכו. כהכנה לנסיעה קראתי חומר כתוב על כללי ההתנהגות בדלטון הייויי: כאשר משאית מגיעה מולך יש לרדת ימינה ולעצור עצירה מלאה ולתת לה לעבור. זכות הקידמה למשאיות. כאשר אתה משתרך מאחורי משאית  יש ליצור קשר במכשיר הcb (מכשיר קשר אזרחי ) להודיע  לנהג המשאית על כונה לעקיפה ולאחר אישור ממנו יש לצאת לעקיפה. אבל המציאות כאן היא שונה הנהגים מתחשבים וחולקים את הדרך תוך כבוד הדדי, כמעט כולם, פה  ושם מגיע משאית בדהירה ולא מתקשרת וממשיכה בדרכה כשהיא משאירה אחריה שובל של אבק וריסיסי אבנים. מהמייל מס' 12 החל לרדת שלג קל וסופה קלה הלמה בנו כאלו להכעיס... 

הלו... הלו... הגעתם עד כאן אבל הדרך לא תהיה קלה...




המסלול מתוייר והמשרד לחיות בר ושמירת טבע או איך שקוראים לו, מתחזק מספר מצפים בדרך לתצפית עם הסברים בנוסח הקק"ל. לא ויתרתי וירדתי לכולם למרות הסופה והקור העז שהכה בפני כמחטים דקות.


 


 לאחר כ- 200 ק"מ הגענו לנהר היוקון גשר ברזל ארוך חוצה את הנהר כאשר צינור
הנפט תלוי בתחתיתו. הגשר אינו מרוצף או עם אספלט הוא מכוסה בעדני עץ על מנת לשאת את משקלם של המשאיות הכבדות שחוצות אותו (אספלט או בטון לא יעמדו בחורפים הקשים). מיד לאחר הגשר יש חניון קק”ל עם שירותים הסברים וכ"ו ותחנת דלק, מסעדה, ומוטל קטן בצד שמאל  של הדרך. לא מפואר ואפילו מרופט ומוזנח  עקב החורף שמאחורינו. המקום עדין לא התעורר לחיים לקראת עונת הטיולים...  בחניה עמדו רק 2 טנדרים של קו צינור הנפט.











המשכנו בדרכנו צפונה ושוב סיבובים  עליות ירידות שדה תעופה קטן ומסומן למטוסים קלים ומסוקים ללא שום מבנה מנהלה או שירותים. רק שק רוח כתום לבן קשור לעמוד ברזל וסימון צהוב על המסלול מעידים שמדובר בשדה. הדרך בנויה מחלקים קצרים שמצופים באספלט ואף מסומנים בצהוב, וחלקים אחרים ללא אספלט. המשכנו צפונה, השלג מלווה אותנו, יורד  ללא הפסק אך לא נתפס בקרקע. שוב משאית מציפה את הדרך ומוטו גריידר עובד לישור השטח. אך הם מפנים ואנו ממשיכים לכיוון תצפית "האצבע" עם הסבר ארוך ומייגע על כיצד מים שקופאים מרימים סלעים ורוח ואבק שנושבים נתקעים מתחת לסלע וכך במשך אלפי שנים הסלע גודל וגודל עד שהופך לסלע  ענק  ושמו "תצפית האצבע". 



 




ממשיכים צפונה ולאחר מספר קילומטרים באחד מצידי הדרך שלט - החוג הצפוני... וואללה.... הגענו לקו הרוחב הראשון במפה 66.33 היכן שהמחוג מסמן את הקו הראשון. אלף וקצת ק"מ מהקוטב עצמו בים הארקטי בקו הרוחב  90. ירדנו, צילמנו,  הדבקנו מדבקה אכלנו סנדביץ אחד או שניים. יין לא היה לנו.... מלבד זה שידענו שהגענו להישג כל שהוא, המקום נראה כחניון קק"ל בחבל מודעין" שום דבר מיוחד..... המשכנו בדרכנו....



קרררררר.......



חוג הקוטב הצפוני!!!!!

 

מפת המחשה......

עד כאן להיום אני כבר עייף ועיני נעצמות. בפרק הבא נעשה כבר סיכומים למסע לחוג הקוטב הצפוני ואת המשך מעלילנו "בגבול האחרון"..

davidmak
31/01/2018 02:17
Good morning I have a lot of new customers for you. can i contact by phone?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: